מר לוי וגברת מודן יצאו להם בתכנית חדשה על בסיס בליינד דייט הזכורה לטובה, כאשר הם בוחנים בארבע תכניות יומיות את ההכנות לחתונתם של בני זוג שונים.
עזבו את זה שבחירת בני הזוג והעריכה היא גאונית מספיק כדי לגרום לי לצחוק, אבל כשאני צופה בתכנית לפתע מתחילה לשאול את עצמי, למה לעזאזל אנשים עושים כזה טררם מחתונות? ואני לא מדברת על הטקס הדתי הקטן, אלא על כל הבלגאן שמסביב, למה לא לקחת את החברים הכי טובים שלך? ואת המשפחה הכי קרובה אליך ולעשות טקס פצפון אינטימי, רומנטי ומשמסמל בסופו של דבר את מה שאתם רוצים שהחיים שלכם יהיו, היינו משפחתיים ועטופים באהבה של חברים טובים?
ובינתיים בעודי צופה בתכניות חסרות תכלית המעלות לי הבנות לא ממש מועילות, חברה טובה שלי כמעט כמו אחותי ילדה בייבי קטנה ומתוקה, מיני אנג'לינה ג'ולי. ביקרתי אותה בחדר היולדות, שמעתי סיפורי חדר לידה, ואז הסתכלתי עליה ועל בעלה המקסים שיחיה, ופתאום הבנתי שהם בן רגע, באותה שנייה שיצאה תינוקתם לאויר העולם, הם אחרים, אתה מסתכל עליהם, והם כבר לא רק החברים שלך, בני הזוג שאותם אתה הכי אוהב, הם הורים.....
וקשה להעביר את השמחה שחשתי בשבילם באותו רגע, אבל תכלס הם יצרו סוג של יצירה שנוצרת כל זמן שאנחנו מדברים, היא מתעצבת ומתחנכת והולכת לגודלת ומוסיפה עוד רובד ועוד רובד לעצמה ולעולם הזה, היא לומדת ומלמדת, וחיה...
ובאותה שנייה שהבנתי את זה
הבנתי ש
גם אני רוצה אחד כזה, איזה בן זוג חביב לא משעמם מדי ולא פסיכופט מדי
שנבנה יחדיו בית, עם גינה, או לפחות איזו מרפסת, באיזה פרבר בשרון,
שנאמץ יחד איזה חתול וכלב, ונעשה לחברים ארוחות שישי או חג טעימות
ושניצור יצירה קטנה גדולה שכזו....
כאמור גם הבנתי שזה כנראה לא יכול לקרות בקרוב....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
