החיים שלי בבועה....

תמיד אמרו לי ש'על טעם וריח אין מה להתווכח', אימרה שכיום אני יודעת שנאמרה על ידי אנשים צרי אופקים, ולמה אני נזכרת בזה עכשיו?

אני יושבת ושומעת שירים של אהוד בנאי, ונזכרת שעד בערך לפני ארבעה חודשים לא אהבתי אותו, יותר נכון לא היתה לי גישת שמיעה כי חברים שלי לא אוהבים אותו ולא יצא לי להקשיב  למוזיקה שלו.

כשהייתי בחו"ל נתקעתי עם איזה בחור שממש אהב אותו, כשאתה תקוע (ולא במובן הרע של המילה) אתה גם מתפשר לגבי כל מיני דברים, אפילו עקרוניים כמו מוזיקה...

אז אני יושבת בבונגלו, האדון משמיע את אהוד, אני מוחה ושואלת אותו מה הקטע שלו.

הוא שואל אותי, "תגידי הקשבת פעם באמת למילים שלו??"

ואז הוא מספר לי את סיפור חייו של הזמר, זה הסוויץ' שגרם לי לאהוב אותו. פתאום אתה ממש מקשיב...

מבין שלכל שיר יש סיפור מאחוריו,

 פתאום הכל הופך למסקרן יותר, מעניין יותר, עצוב יותר, מוכר יותר...

אהוב יותר... :) 

ואז אני נזכרת שאחד המורים שלי מהחטיבה היה אומר לנו את זה, אחד המורים שהכי אהבתי ובסוף פוטר אחרי חצי שנה...