החיים שלי בבועה....

אני פאסיבית, אחת התכונות היותר מעפנות שלי.

"מה את רוצה"

"לא אכפת לי"

"מה... "

לא אכפת לי"

יום אחד נסענו לטיול ויצא שנתקעתי עם ט' ובן זוגה היכן שהוא בצפת.

רצינו לקנות עוגה לשלושתנו, והוא שואל אותי איזה טעם אני רוצה, ריבת חלב או שוקולד

ואני בשלי "לא אכפת לי" .

הוא מסתכל עליי בעיניים מזוגגות, ובפעם הראשונה שאני שומעת אותו מדבר יותר משלוש מילים.

"את, לא אכפת לך מכלום, אה??"

ואני מסתכלת עליו בעיניים עפוצות מעייפות.

חושבת לשניה ועונה לו

"זה לא שלא אכפת לי מכלום, פשוט לא אכפת לי מדברים לא עקרוניים.. נגיד אם היית שואל אם אני רוצה עוגת וניל, הייתי שוללת את זה על הסף, כי אני שונאת וניל... "

ישב בשקט והנהן בהבנת מה...

מה?? יש הגיון בזה, לא??