2004 - שנה של לימוד ולמידה על עצמי, על האופי שלי, חשבתי פעם שאני חזקה, גיליתי שאני לא.
חשבתי שאני צריכה תמיד להיות מוקפת בחברים או משפחה וגיליתי שכמה שאני אוהבת, אני צריכה הרבה את ה'לבד' שלי, כשעם כל זאת אני צריכה את החיזוקים הסביבתיים בכדי להמשיך לחיות
למדתי שאני מעדיפה שיגידו לי את האמת גם עם היא כואבת מאשר שישקרו לי בפנים.
למדתי שיש חברים שאני נגעלת מהם ומהצביעות שלהם, שאני צריכה לחשוב מה אני עושה אתם בכלל.
למדתי שאופי זה סתם שטויות ומה שקובע זה רק מראה חיצוני.
הבנתי שאין לי עם מי לדבר חוץ מכמה באמת מיוחדים.
ראיתי שאני יכולה להסתדר עם כל אחד ובכל מקום כמעט.
גיליתי שאני לא מחושבת כמו שחשבתי, שאני מסוגלת ולפעמים צריכה לעשות שטויות.
שלא צריך לעשות תכניות ואפשר להיות ספונטני.
גיליתי שעושה לי טוב לעזור לחברים שלי ולהקשיב להם
גיליתי שאני יותר מדי טובה ואני לא יכולה לשנות את זה. (את זה אמרו לי)
הבנתי שקשה לי בלי אהבה של מישהו, דבר שלא חשבתי שאני אודה בו אף פעם.
זאת היתה שנה שגרמה לי רק טוב אפילו עם הרע שבה, כי אחרי 24 שנים נראה לי שהגיע הזמן שאני אצא מהעולם הפנטסטי שיצרתי לעצמי....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
