החיים שלי בבועה....

כבר הרבה זמן שיד של גבר לא נגעה בי, לא במובן הפיזי ובטח שלא במובן הרגשי.

והצורך הרב עולה וגובר לו ככל שהעצים מתחילים להשיר את עלוותם והטמפרטורות משתדלות לרדת.

הרבה זמן שלא חשתי מישהו עמוק בתוכי, במקומות שרק חתכים עמוקים יכולים להגיע אליהם.

והבדידות מתחילה להשתלט, עד כדי כך שאני חוששת שאפול שוב באותו פח של התחממות רגעית בלילות בודדים, או התאהבות מדומה באנשים שמסתפקים בי לרגע במקום בחברה שלידי שמושכת ויודעת יותר ממני.

אני רואה אנשים מסביבי מצד אחד מתחתנים, מצד שני לא מעריכים את האהבה שמציפים אותם בהם..

ואני, אני לבד

עדיין מחפשת את האחד

שלא יתפשר עליי וייתן לי לתת לו

אבל

גם יתן לי לקבל.