החיים שלי בבועה....

אז בסופו של יום ולאחר המון מחשבה החלטתי לרשום להוא מהפוסט הקודם מייל

כזה שמזמין לסתם ערב של שתייה

בינתיים לא נעניתי ויש לי תחושה שהוא גם לא יענה לי

וקצת צובט לי בלב

אבל צביטונת כזו של 'לא נורא מותק, העיקר שאזרת אומץ"

דבר שאינו מה בכך עם הפוביה שלי מדחייה

יש לציין שאנוכי בהחלט גאה בעצמי לאחרונה

אני נותנת לעצמי לקחת סיכונים

אמנם בצעדים קטנים

אבל כידוע

גם תינוק מתחיל את החיים בצעדים קטנים ומגיע בהחלט רחוק

אני מריחה באויר שהולך להיות חורף טוב