החיים שלי בבועה....

אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול,

התחושה הזו, כאילו הכל סוגר עליי,

הבועה הרכה והבטוחה הזו שחייתי בה עברה זעזועים

לחצים לחצים, שגרמו לי מעין רצון לפרוץ אותה.

תחושה של מים המציפים את הבועה שלי, הכל חשוך

מנסה לקחת נשימה, לקרוא לעזרה, שמישהו יעזור לי לצאת..

אבל המים מציפים ולא נותנים הזדמנות לעשות כך...

לפתע  נפער חור בבועה,

 שלוש קרניים נכנסו פנימה, הן היו זוהרות כמו יהלומים

הראו  לי את הדרך להציל את עצמי

את הדרך לצאת ממנה ולמצוא לי מקלט חדש...

אני זוכרת את ההתלבטות, לצאת אל עבר הלא נודע או להשאר במוכר אך המזועזע?

החלטתי לקחת את הסיכון, לעקוב אחר הקרניים המפתות כל כך...

לקחתי את שארית המזון שהיה איתי

והתחלתי ללכת

לצוף

ולהשאיר את כל הישן מאחור....

אני לא זוכרת כמה זמן זה לקח... שעה, שעתיים אולי כמה דקות

אבל זוכרת את הריחות, ריחות שלא הכרתי לפני כן, נקיים כאלה,

מאווררים כאלה...

לפתע חשתי לפיתה חזקה,

מישהו תפס לי את הראש והחל למשוך,

מבוהלת ניסיתי לצעוק, להגיד שיפסיק... אבל יצאה רק צעקה חלושה

בדיוק באותה שניה שהתחלתי לצעוק נשפכו כל המים שהיו מסביבי, אני ערומה

נהיה לי קר....

פתחתי את העיניים שלי, הסתכלתי מסביבי...

ובכיתי, לא הפסקתי לבכות.........

זה היה לפני 25 שנה...

ה4/5/1980  , ל"ג בעומר....

כנראה שהרחתי את האוכל והחלטתי לצאת לאויר העולם :)

תפוח אדמה קטנטן ,אדמדם ומקומט שיצא וגדל למה שהוא היום...