החיים שלי בבועה....

אחותי הבלונדה הרודנית התקשרה אליי אתמול בלילה כדי להבהיר לי בקול מעצבן

שאני חייבת להחזיר את הרכב אליה עד שעה מסויימת בבוקר

אז אחרי דין ודברים

או יותר נכון קול די מאיים מצידי הבטחתי שאני אגיע שעה אחרי

קמתי יחסית מוקדם

התלבשנו

יצאנו מהבית

נפרדנו

וכל אחד פנה לדרכו

ואז...

נתקלתי בה

חנות יצירה...

שמלבד כובעים, צעיפים ועטים זאת עוד אחת מההתמכרויות שלי

אז נכנסתי

הייתי שם כמעט שעה

"שייייייייייט, אני חייבת לטוס, ועוד יש לי דברים לעשות בנוגע לעבודה שלי"

טסה לכיוון הרכב כשמה שמהדהד לי בראש זה הצווחות שאני עומדת לחטוף מהרודנית הקטנה

השעה עוד היתה יחסית סבירה

וכבר תכננתי את מסלול הנסיעה הכי מהיר

אבל במציאות כמו במציאות תכנונים יכולים רק להשתבש

וזה מה שקרה

כל הדברים האיטיים ביותר בעולם החליטו לסוע לפניי

אנשים זקנים

נשים עוורות

לומדי נהיגה

המשאיות הכי כבדות ואיטיות שיש

וכמובן טרקטור!!! שנים שלא ראיתי אחד כזה נוסע מחוץ לכפר או קיבוץ

היה חסר שאיזה צב יגיח מחור מסוים ויחליט לדדות לפני הרכב שלי כדי שהכל יהיה מושלם..

כמובן שהייתי חייבת לפספס איזו פנייה ממש ממש ממש מקצרת

לא למצוא חנייה

שהעניינים בעבודה יתפקששו

שאחותי הקטנה תתקשר אליי איזה חמש פעמים אחת אחרי השנייה כדי להלחיץ אותי עוד יותר

שהרמזור שהיה ירוק איזה חצי שעה ישתנה לאדום בדיוק כשאני מגיעה אליו

ושהפנייה שמקצרת לבית שלי תהיה עמוסה לאללה

אחרי כל המרוץ הזה

אחרתי

כבר התכוננתי נפשית לבלגאן ומהומות

כשהסתבר לי שהרודנית אפילו לא מוכנה!!!!!!!!!!!!!!!!