החיים שלי בבועה....

זה היה לפני שנים רבות

נסענו כולנו לטיול, כהרגלנו מדי שבת.

הפעם היעד היה לצפון

באמצע הדרך

באמצע השממה

הבלונדה שהיתה אז אפרוחה עם המשקפיים הגדולות ביותר שראיתם

החלה להתבכיין לפיפי

והחלה עוד לצווח...

ההורים שלי רכרוכיים שכאלה

נכנעו לצווחות שבקעו מגרונה

אבא שלי מצא מקום מתאים,

ריק לגמרי מאדם

עצר את המכונית

ואמר לה לרדת ולעשות מאחורי השיח

הבלונדה נרגעה

ירדה אל מעבר לשיח

הפשילה מכנסיים בעוד אנחנו מסתכלים לכיוון הנגדי

כשלפתע שמענו פרץ בכי וצווחות חזקות יותר מהקודמות

מבוהלים הפננו מהר את המבט אליה

מוכנים כבר לנורא מכל

כשאנחנו קולטים את הבלונדה מנסה לשווא להרים מכנסים

כשמאחוריה עוברת שיירה של רוכבי סוסים כשכולם מסתכלים עליה...

מיותר לציין שהג'ינג'ית ואני צחקנו עליה כל הדרך

כשהילדה לא מפסיקה לצרוח...

אני נוסעת ברכב לאיזו פגישה לא קשורה בעבודה

כולי מעוכה ממחלה עלומה

אני על אנטיביוטיקה די חזקה, חשה מעוייפת

חלון הרכב סגור כדי לא להחמיר את המחלה

ולועסת לי מסטיק בבהמתיות כדי לא להרדם

באמצע הדרך נמאס לי מהמסטיק כשכבר איבד טעמו לגמרי

מחפשת מקום לזרוק את פיסת הגומי הטפלה הזו

ואין...

לא שקית

לא פח

אפילו המאפרה נלקחה לניקוי

אני מחליטה לעשות מה שלא עשיתי אף פעם..

לזרוק את המסטיק מהחלון

מוציאה את המסטיק מהפה

פותחת חלון

מוציאה את היד

ומשליכה את המסטיק מהחלון

אלא שהמסטיק הסורר מחליט שלא מתאימה לו צינת הלילה

וחוזר פנימה ישר לשיער שלי

נדבק

ולא יוצא

באותה פגישה

ישבתי

מעוכה

מעוייפת

פרועה

ועם מסטיק דבוק לי בשיער