החיים שלי בבועה....

פקקים אין סופיים עד שמגיעות למקום חניה נורמאלי

את פניי המאוד ערביים מקבלת בשמחת אין קץ איזו מאבטחת משועממת שכנראה חשבה שאני מחבלת

דחפה ידיים לתיק

ומשמשה לי את כל הגוף בהתלהבות קצת מחשידה

נושמים עמוק לחמצן

ונכנסים לתוך נחיל בשר חי

אנשים מתחככים מכל הכיוונים

מזיעים

דביקים

מורעבים

תוקעים מרפקים

רומסים אותי ואת חברות שלי שמנסות לפלס דרך ולשמור בו בזמן על קשר עין

אנשים בולסים כאילו אין מחר

האוכל לא מדהים במיוחד

החברה גם היא לא

ערסים וילדים קטנטנים שמנצלים את האירוע הזה כדי לשתות איזו בירה

ברקע נינט שרה שירים בסגנון לא ברור של הכלאה בין יהודית רביץ ליהודים

לח

מחוכך

ורועש מדי

טעם העיר...

זאת הפעם האחרונה שתראו אותי שם...