החיים שלי בבועה....

פעם כתבתי שאני פאסיבית

היום מסיבות שונות, שהעיקרית היא עודף זמן למחשבה עקב שיטוט בתשלום התחלתי לחשוב ממה הדבר נובע.

עד כמה שניסיתי להתחמק, כמה שניסיתי להטות את המסקנה, אולי קצת לעוות פה ושם  

הגעתי תמיד תמיד לאותה מחשבה

אני פחדנית, 

אני מפחדת לבחור כי אני מפחדת שהבחירה שלי לא תהיה נכונה, ואם היא תהיה נכונה היא תפגע במישהו אחר אז אני מעדיפה לספוג את הפגיעה ולתת לאדם האחר להיות מרוצה.

אני מפחדת להגיד לאנשים מה אני חושבת או מה אני רוצה מהם, מפחדת להעביר עליהם ביקורת או להעיר הערה שעלולה לגרום להם כאב או לשנוא אותי 

 אני מפחדת להביע רגשות בדיבור, מפחדת להקשר מדי לאנשים שלא רוצים שאני אקשר אליהם ובאופן מוזר מפחדת גם לא להקשר מדי

קשה לי לראות מישהו נפגע ממני ועוד יותר קשה לי המחשבה שאני עלולה לאבד את אותו אדם.

אני חוששת ללחוץ ולנסות לברר דברים מהפחד שלי להעיק

אני מפחדת לא לדעת ולהיות תקועה בחוסר הידיעה

מפחדת לשנות באופן דרסטי מתוך הפחד לנפילה מאוד חזקה 

מפחדת להתמודד עם הרגשות הפנימיים שלי

אני מפחדת לבכות בפני אנשים כי אני לא רוצה שידעו שאני פחדנית

והפחד הכי גדול שלי זה להשאר לבד,

לא להיות חשובה לאף אחד ושבשלב מסויים לאף אחד כבר לא יהיה אכפת.....

(ונראה לי שמישהו צריך לתת לי איזו כאפה על הפרצוף, כי בעוד אני מתבעסת רצח מזה שלא מחזירים לי טלפון,  ידיד שלי מספר לי שהורים של ידידה שלו נהרגו בתאונה ושאבא שלו חולה סרטן, לפעמים אני קצת אנוכית וזה מגעיל)