הוא בא מתוך עלים ירקרקים של כרוב לבן (אף פעם לא הבנתי למה לכרוב עם עלים ירוקים קוראים כרוב לבן), כשהסתכלו עליו בעיניים ראו שהוא קצת אחר, לא ידעו מה האחר הזה
כשגדל הם הבינו שאותו ילד כרוב שהפך כבר לבחור כרוב חושב קצת אחרת מכולם, מתאר דברים אחרת מכולם וכשהוא מדבר אז הוא נוגע באנשים אחרת מכולם
הוא אהב לשתות, אם אני לא טועה כדי לכבות כאבים
הוא רצה לאהוב אבל לא היה לו את מי
והוא היה שם איתי
לא יודעת ממתי וכמה זמן
אבל יודעת שזה מרגיש כאילו הוא היה פה איתי תמיד
יום בהיר אחד קם לו הכרובון ועליו הירוקים החלו להשחיר
והוא החליט לעזוב את העולם שלנו, פשוט ככה, בלי יותר מדי הסברים חוץ מההסבר המינימאלי והנוגע שמאפיין אותו כל כך
לא הכרתי אותו במציאות, לא דיברנו אחד עם השניה אף פעם
אבל לפעמים יש הרגשה שאתה מכיר מישהו מתוך המילים שלו והכתיבה שלו
וחשתי חיבור חזק מאוד
אז קיוויתי שזו בדיחה קטנה, כזו שלא מצחיקה
או שלפחות אולי העלים של הכרובי יחזרו לירוק הטבעי שלהם
אבל....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
