החיים שלי בבועה....

החלטתי לנצל את זמני המאוד פנוי לאחרונה לצפייה אינטנסיבית בדי.וי. די במערכת המדהימה שאבא שלי החליט לקנות לפתע אחרי שעשה איזו עסקה עם הפולניה.

מאז כל חיינו הטלויזיוניים מסתובבים סביב חדר האורחים (לשעבר), או כפי שהמקום קרוי על ידי האנשים הנורמאליים- 'סלון'

אז החלטתי לקחת לי סרט מאחת המכונות של בלוק באסטר.

אחרי יומיים הגיע הזמן להחזיר את הסרט למכונה,

אני מחנה את הרכב מול המכונה, ניגשת אל מול המכונה, הודפת באלגנטיות מישהי שחיפשה באותו רגע סרט, מעבירה את הויזה שלי, לוחצת על 'החזרה', ובשמחה וששון מניפה את הסרט המיועד להחזרה באויר לכיוון פתח ההכנסה.

פתאום אני קולטת שהפתח לא מתאים לדיוידי. "מוזר" אומרת לי האישה ההדופה. אני מסתכלת עליה ולא מבינה (הייתי אומרת שאפילו יש מצב שגירדתי את הראש כדי להניע את השכל שלי)

מנסה שוב, אולי באלכסון, "אולי תחזירי את הסרט לפתח ההחזרה בחנות" מציעה ההיא מאחוריי...

אני מסתכלת עליה שוב ואומרת לה "תקשיבי, לא נראה לי הגיוני שלשום הוצאתי מפה את הדיוידי הזה, הוא יצא מהפתח הזה ממש, אין מצב שהוא לא נכנס" וכמו סתומה מנסה שוב להחזיר את הסרט הסורר.

פתאום מגיע בחור שקלטתי אותו בוהה בנו כמה דקות לפני כשהוא קורא לי ממרחק מה, "זאת המכונה של הקלטות, המכונה של הדיוידי נמצאת שם" מחייך ומצביע שני מטר מאיתנו....

"אה טוב" אני אומרת בחיוך עצבני כשכל הפרצוף שלי נצבע באדום....