החיים שלי בבועה....

אני שונאת את עצמי ככה,

אני שונאת את עצמי ואת הגוף הזה,

אני שונאת את זה שאני סלחנית

שונאת להאמין באנשים

ושונאת לא להאמין כשהם אומרים לי מה שהם אומרים

אני שונאת להיות פה ולהרגיש לבד

שונאת ללכת באמצע המקום הכי שמח ואנשים מחייכם אליי וכל מה שאני יכולה לתת להם כרגע זה חיוך מאולץ מלווה בדמעות מפגרות ומיחוט אף 

אני שונאת את האנשים שמשתמשים בדברים שהם יודעים עליך כדי לנגח בהם אחרים או אותך

שונאת אתכם

שונאת

שונאת שאני לא יכולה להגיב, כי אני לא יכולה לשנוא

אני שונאת להיות ככה

ואם המקום הזה גורם לי רק לשנוא את עצמי עוד יותר

וגורם לי להיות כמו שאני ממש ברגעים אלו במקום הכי שמח בעולם

אז אין לי מה לעשות פה....

כמה שפל אפשר להיות??