החיים שלי בבועה....

חברים שלי טסו חודש לארה"ב ומינו אותי באופן טבעי ביותר לשמור להם על הדירה עם החתול.

למה טבעי? כי אני היחידה שמסתדרת איתו.

אז חלומי התגשם, ולמשך חודש אחד ושלם אני נמצאת בדירה במיקום טוב ברמת גן.

מה כבר יכול להיות רע, חודש של שקט מההורים והבלונדה....

וחלומות כמו חלומות נוטים לאכזב.

אני יושבת בדירה, לבד. 

אז נכון, לבד זה לפעמים כיף, אפשר ללכת בתחתונים וחזיה, לשים דברים איפה שרוצים, לבשל מה שרוצים, ואין את הניג'סיות של הפולניה.

 אבל (כמו תמיד, יש אבל)

החתול, שבאופן לא ברור, פעמיים ביום מתחיל לרוץ ברחבי הבית כאחוז טירוף, מיילל לי עד שעה 2 בבוקר ומעיר אותי בהתלטפויות מאלצות בסביבות 7 . 

 אני מעסיקה את עצמי בעיקר עם טלוויזיה כי אין עם מי לדבר.

את לילותיי אני עדיין מבלה על הספה, כי אני מכירה אותם יותר מדי טוב בכדי לישון להם על הספה.

ולבדדדדדדדדד.

אני רגילה שיש מישהו שתמיד ישן איתי, אם לא במיטה אז לפחות בבית.

והאחריות שלי לגבי הבית גורמת לי להיות יותר מדי מסודרת.

ושלשום, כדי להבהיר את הפתטיות של הלבד,

בהיתי לי בטלוויזיה עד שנרדמתי, החתול כבר הפסיק ליילל מזמן

פתאום דפיקות

ממש חזקות

מישהו מנסה להכניס מפתח לתוך הדלת ולפתוח אותה

ושוב, הפעם בעיטות

אני מתעוררת בבעתה,

לא מצליחה לנשום

שמה משקפיים וכבר מתכוננת להתקשר לכל כוחות הביטחון שיש תוך פיתוח סרטים לגבי מה פה קורה פה,

ואז אני קולטת

הטלוויזיה!!!!!!!!!

(אמרתי פתטי)