החיים שלי בבועה....

פעם כשהייתי קטנה אמא ואבא היו רותמים אותנו לאוטו עם כמויות מזון להשתקה, שתייה והרבה מצברוח והיינו מטיילים לנו בארץ, מכאן האהבה שלי לטבע.

מדי פעם היינו רואים איזה ארנב מתרוצץ לו, צבי ים טורפים להם בשר, שפמנוני ענק ועוד מליאאאאאאאאן חיות ומאז שאני פיצי החלום שלי היה לפתוח בבית שלי מקום טיפול לכל החיות בעולם, אני מידורי מצילת וגואלת כל מה שהוא בעל חיים חסר אונים....

התחלתי בפרוייקט הזה מגיל 3 כשאבא קנה לי חוות נמלים ולקחתי את כל הנמלים המסכנות שהיה להן קר בחוץ והכנסתי אותן לפינה החמימה מלאת הסוכר והאדמה, רק מה שלא ידעתי אז שלא רצוי כל כך להכניס נמלים מכל מיני סוגים כי הן לא ממש מסתדרות יחד.

המשכתי עם צבי שדה שהייתי דוחפת להם חסות ואחר כך גם משחררת אותם לקול הפצרותיה של הפולניה שהצב מסריח ושיהיה לו יותר טוב בשדה, אז אבא היה רותם אותי שוב לאוטו לוקח איתי את הקופסא ובצער ויגון היינו נפרדים מהצבצבים שנראו לי אז עצובים להפרד ממני והיום אני יודעת שלו רק יכלו ללכת מהר יותר היו בטוח עושים זאת...

זה המשיך עם זיקיות שברחו לנו בתוך הבית, ונגמר בכל מיני כלבים וחתולים משוטטים שדאגתי להסתיר מתחת למיטה ולדחוף להם אוכל עד שנמצא להם בית או עד שהפולנייה היתה מגלה אותם...

אז יום אחד, יום לקראת אביבי שכזה, פרפרים מתחילים להתעופף להם והחרגולים מקפצים להם כמה שיותר גבוה. ואני, אני החלטתי שקר להם מדי ושצריך לשים אותם במקום מוגן לפני שיגיע גם החושך, תפסתי כמה  שיותר מקפצצים עד שירד הערב, שמתי את קופסת הקרטון בחדר הגזים של הבניין שלנו (מזכיר משהו,ף לא?????..) ועליתי הביתה לקול צווחותיה של הפולניה לבוא לאכול ונפשי היתה טובה עליי. 

בבוקר לקחתי מיני ירקות וקליפות וירדתי שמחה וטובת לב לתת לחברים החדשים שלי... אלא מה שהיה שם היה שואתי למדי, קבוצת חרגולים מתים, מפורקי כנפיים ורגליים ואף לא אחד חי...

כמובן שהם קיבלו הלוויה מלכותית ותפילת העלאת נשמתם לשמים ונקברו באפר תוך סימון קבר האחים על ידי חתיכת עץ

שנה אחרי, אבא היה בטיול בצפון ומצא צב מים, אז לא ידענו שצב מים הוא יצור מוגן, אז כששב מהטיול שלו ובאמתחתו צבצבון מים חמוד וסימפטי כל כך שמחתי שזה זה היה אז כל עולמי, אבא אמר שצריך להחזיר אותו מתישהו, אני הסתכלתי עליו בעיניים דומעות ואמרתי לו שהוא עלול לטבוע בנהר או ללכת לאיבוד והמשכתי לשחק איתו בעודו שוחה בעליצות (היום נראה לי שזה היה יותר סבל כי לא היה לו אפילו איפה לנוח) בגיגית הכתומה...

ואז, התינוק החדש שלנו משתעשע לו במים ואני והג'ינג'ה שהיתה קטנה ממני בשנתיים, מחליטות לעשות לו אמבטיה חמה, לא סתם חמה, של 40 מעלות כי היה קפוא בחוץ

הוצאנו את הצבצבון מהגיגית לסיבוב יבשתי מילאנו בחדווה את הגיגית במים והחזרנו את צבצבון לגיגית, שנייה אחת והצב נכנס לבית שלו ולא יוצא...

"הוא הלך לישון" אמרתי בידענות לג'ינג'ית שלא הבינה מה קורה...

קראנו לפולניה אחרי שראינו שצבצבון ממאן לצאת מהבית.. היא הסתכלה עלינו לא יודעת אם לצחוק או לבכות, אבא הגיע בדחיפות הביתה, הסביר לנו שמים חמים לא ממש טובים לצבצבונים ולקח אותנו לראות קבורה מלכותית נוספת...

מאז שהבנתי שאני לא רק רוצחת אלא גם סייעת להכחדת זנים נדירים, החלטתי לא לקחת על עצמי שום טיפול אם באמת זה לא דחוף...