החיים שלי בבועה....

יש לי ילדונת חדשה,

על השניה הראשונה שראיתי אותה התאהבתי

היא פרינססה קטנה כזו

לבושה בפיג'מת סאטן סגולה עם נעלי פרווה סגולות וסרט בראטס סגול

וכמה שיותר נצנצים, פיות וכל מיני כאלה מעטרים את חדרה וכל רכוש אחר שלה

ויש לה שיער ארוך ופוני מדהים

ושני הדברים ששובים אותי כל פעם מחדש זה העיניים המלוכסנות שלה שכל כך ברור שישברו עשרות לבבות עוד כמה שנים והפה האפרוחי שלה.

היא רק בת 3 וחכמה יותר מכולנו.

ואני לא יכולה לעמוד בזה.

שבועיים-שלושה לפני היום:

הבלונדה באה להחליף אותי לבייביסיטינג

אני משכיבה תקטנה לישון והיא מתחילה לבכות

אני מתחילה עם הבטחות, איומים

נסיון לאסרטיביות

היא מחייכת אומרת לי "כן" ושניה אחרי מתחילה שוב.

העיניים שלי מתחילות להאדים ולהתלחח.

אני יוצאת מהחדר כשברקע צווחות 'אני רוצה את אמא' ואני בלחץ. קשה לי לעמוד מולה.

אני מפנה תבמה לבלונדה. שניה אחרי- שקט. ,תהיי קשוחה פעם הבאה' היא אמרה לי.

היום:

אני משכיבה את הפיצי לישון והיא הבטיחה אבל הבטיחה לאמא שלה שהיא תהיה ילדה טובה. אני יוצאת מהחדר וצווחות של 'אני רוצה את אמא' קרעו את ליבי.

אחרי שעה של הלוך ושוב וקצת עצבים כי איך אפשר לעמוד בפני יצור כזה, לקחתי אותה על הידיים, והיא נתלתה עליי כמו קופיף קטנטן שרק נולד. נתלתה ונרדמה...