החיים שלי בבועה....

היום, כמעט כמו בכל יום בזמן האחרון כשאני עוצרת באחד הצמתים עם המכונית שלי ילדים מכוסים כובעים ולבושים בחולצה לבנה מחלקים מדבקות שעליהן כתוב "אנחנו ננצח",

תהיתי מי הכסיל הזה שהדפיס את המדבקות האלה, והרי את מי מעניינות ססמאות כמו אלה, האם את המשפחה שנהרס לה כל ביתה וכל רכושה נקבר מתחת לאיזו רקטה, או שאת המשפחה שבנה או אביה נהרג בעודו נלחם באותם אלה המבקשים להרע לנו, או אולי את אותם חיילים פצועים ורדופי זוועות שנמצאים עכשיו בבתי החולים וישתקמו לאיטם אם בכלל.

"אנחנו ננצח", נשמע כמו משחק תופסת של ילדים משועממים שמנסים להעביר את זמנם, ומנסים לשכנע את עצמם ואת אחרים שהכל יהיה בסדר, ולא כמו אמירה של מישהו שבטוח בעצמו.

במבט מדוקדק יותר גיליתי מי אחראי על הדפסת המדבקות הללו, על כל חולצה של המחלקים הודבקה גם מדבקה כחלחלה שעליה בגאון והדר התנוסס הלוגו של בנק הפועלים, שחש כל כך נדיב שהחליט להדפיס לו כל מיני פלאיירים ולחלקם בחוצות הערים להרמת המורל.

או שמא להשקטת המורל של בעלי הבנק, שיושבים להם לבטח במרכז וחיים להם בשקט יחסי.

אז אני לא אומרת שצריך לעבור לגור בצפון כדי לגלות הזדהות, כי הרי הזדהות עם משפחה שהבית שלה נהרס שווה כקליפת השום בעיני אותה משפחה,

ואני אומרת, שמילא לסכן את חיי אותם הילדים שנדחפים לצמתים ומסתכנים ברמיסה על ידי מכוניות, אבל לא חבל לבזבז כל כך הרבה כסף על משהו כל כך לא חשוב?

עדיף לחסוך את הכסף הזה בתוך קופת חזרזיר ולהשקיע אותו בדברים קצת יותר מועילים, למשל עזרה למשפחות צפוניות או לחיילים....