החיים שלי בבועה....

חברים של חברים התחתנו והוזמנתי

גם מפאת שהצד של החתן לא היה אלא אביו, אימו ואנחנו

וגם בגלל שפעם לדעתי הוא היה דלוק עליי רצח

כי הרי מי יכול לעמוד בפני אישיותי השופעת....

הכל התחיל לפני חודש כשהסתובבתי לי להנאתי בעבודה שקועה במחשבות אובדניות על זה ששכחתי לשים דאודורנט ואיזה מזל שיש מזגן שאיכשהו סוחב

פתאום הרומני (כי הוא באמת רומני) נכנס לחנות, ניגש אליי ואומר לי שהוא והיולי שלו מתחתנים, אותה יולי שמהרגע הראשון גרמה לי אנטגוניזם מלא שלא ירד ממני עד היום. הוא התחיל לדבר איתי וכמנהגו בקודש ירד עליי לא אחרי שאני ירדתי על כל חלקה בגופו ורמיזות ברורות כאיבר מין של לויתן כחול על היותו הומו מוכחש.

פתאום כבדרך אגב הרומני זורק לי "אה, אגב, אני מתחתן"

אני מסתכלת עליו בבעתה ששמורה רק לסרטי אימה מסוג ז ומנסה לזייף חיוך "מתי???"

"עוד חודש" הוא מחזיר לי

ואני בטקט האופייני לי שואלת "הכנסת אותה להריון???"

יום החתונה הגיע, מחר יש לי מבחן, אני אחרי המון כוסות אלכוהול רוסי מאוד מאוד זול, כזה שבטח נוצר באיזו מבשלה ביתית לא חוקית, אחרי חתונת קיטש סטנדרטית שאפילו לא הצליחה לגרום לי להזיל דמעת התרגשות, אבל הוציאה ממני את הציניות הגדולה שלי, ולא רק ממני, אחרי חווית מחצרר שהחליט להחריש את אוזנינו במנגינות זוועתיות, ואחרי חוויה אנתרופולוגית של בוכרים מרקדים.

מזל שהחברים החנבצים שלי, אות אלה שנמצאים מאתיים שנה עם חברות שלהם אבל מפחדים מהמילה "חתונה" היו שם איתי להעביר את הזמן.

העברנו בדיחות על כולם

הוצאנו תכניות הוצאה להורג למרקיד הקרח (כן כן היה מרקיד) ולחצוצרן המעצבן. העברנו ביקורות על כל מה שלא היה מוצתא חן בעינינו וצחקנו על זה שגם ההורים וגם החתן לא ממש נראים שמחים למרות המעמד המשמח.

היה קטעים, היה משעשע, היה הכנה לחתונה של אחותי

אח עוד אחד הלך

(ואני צריכה להקיא)