השבוע היה שבוע דמעות
זה התחיל מזה שהבהמה הטיבטית שלי נדרסה אחרי שמישהו רשע שיחרר אותה מהגינה שלנו והמשיך מזה שלא ידענו מי לקח אותה ולאיזה וטרינר מה שגרר ממני התקף לב קטנטן ודמעות לא קטנטנות בכלל, אחרי שאיתרנו את האבידה היא חזרה אלינו הביתה ביחסית שלום פלוס כמה תפרים ברגל והכל נראה בסדר יום אחרי כשהיא החלה לבלוס את הנעלי בית הפרוותיות של אמא שלי. עד היום, היום חזרנו הביתה מסיור שימשי ונעים וראינו שהפצע נפתח, אצנו רצנו עם הבהמה למוקד חירום שם הוטרינר המקסים קבע כי הפצע מזוהם וזה בגלל שהרופא הקודם לא ניקה את האיזור ונכנסו לתוך הפצע שיערות מה שגרם לי לבכות מעצבים על הרופא השני ותגובת חוסר אונים של הרופא הנוכחי...
היה ניתוחון, הבהמה התמסטלה מסמים ישר לתוך הוריד וחוץ מצווארון מכוער שנתקע בכל מני דברים היא די מאושרת _נו בטח ככה זה כשמבזבזים עלייך 1500 שקלים בשבוע אחד...)
באמצע היה גם את זה, שאיך שראיתי את זה פרצתי באמצע האוניברסיטה, למרות שהוא נתן לי אישור לא לבכות...
ביום שישי היה לי מבחן, גדול כזה, אחד מהחשובים יותר (שנכשלתי בו שנה שעברה) וכל כך רציתי להצליח, וכל השבוע שעבר עשה לי רע, אבל לא נתתי לכלום לגרום לי להפסיק ללמוד..
שעתיים אחרי המבחן יצאתי החוצה, חיוך על שפתיי, מיד אחרי צילצלתי לחברה טובה, וכששמעתי אותה צוחקת פשוט לא הצלחתי להפסיק את הבכי שלי, מרוב הקלה, אני יודעת שהצלחתי ואפילו יותר, וכל הלחץ הזה פשוט יצא החוצה בצורה של בכי....
אז בכיתי המון השבוע
לדעתי אפילו מספיק לשנה...
מספיק לי בינתיים....
וחוצמזה חג שמייח ונשיקות והנה בוטס לפני הצווארון והניתוחון מדגמנת סקוטיות
(איך אפשר לא לאהוב אותה איך??)