כבר חמש שנים שסבא לא פה
חמש שנים שאיננו
הוא גידל אותי סבאלה שלי, הוא וסבתא
הוא היה יושב על הכורסה ששמנו לו בחצר שלו, מתחת ל עץ השיזף ועם עיניים כחולות ושובבות מעיר הערות מצחיקות לסבתא וקורץ לי קריצה של ילד שובב
אני זוכרת את החיבוקים והנישוקים שלו בכל פעם שהייתי באה
איך רצה שאני אהיה רופאת שיניים ואתחתן ראשונה
ואיך כשנולדה הנינה הראשונה שלו הוא שמח כל כך ורק רצה להרים אותה
הוא היה חייט, עם עיניים כחולות ומראה יפהפה
והוא היה רזה כזה, כל כך רזה שרק רצית לדחוף לו אוכל לפה..
סבא שלי הזה...
אני זוכרת איך תמיד רצה לעשות הכל לבד, גם כשלא באמת יכול היה,
עקשן, בדיוק כמוני....
חמש שנים תמימות שאיננו, ותמיד חשבתי שיהיה יותר קל
אבל היום כשהלכנו לבית הקברות
הסתכלתי על האותיות שמרכיבות את שמו
"א ב ר ם"
ולא יכולתי שלא לחשוב, זה סבא שלי שם, קבור לו מתחת לאבן ואדמה
זה סבא שלי שאיננו
ואני כל כך כל כך מתגעגעת.....
סבא שלי הזה....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
