החיים שלי בבועה....

קשה לי להודות ביני לבין עצמי או בכלל כלפי אחרים שאני מרגישה משהו למישהו חדש

ולא רק בגלל העובדה שאני יודעת שברור שהוא לא מרגיש כמעט כלום כלפיי

אלא בעיקר בגלל שכבר הרבה זמן לא הרגשתי כלפי אף אחד את מה שאני מרגישה כלפיו

חשבתי שאיבדתי את היכולת לייצר פרפרים בבטן

ולפתע משום מקום בא אותו אחד שרק המחשבה עליו גורמת לבטן שלי להתעורר לחיים ולייצר עשרות עשרות של אותם מעופפים קטנים ופגיעים ויפהפיים

אני לא יודעת אם ההוא מרגיש אליי אפילו טיפה של משהו

אבל אני שמחה

אני באמת שמחה

רק מאותה ידיעה שהיכולת להאהב לא נעלמה בתוך כל העולם הציני שיצרתי לעצמי

ובכל הבלגנים שהולכים אצלי במח

ברגע הנכון והמדויק

היא מופיעה לי שוב כמו מלאך מרגיע

מהמזרח הרחוק

מודיעה לי שעוד שבוע בדיוק היא נוחתת על אדמת הקודש

והחיוך פשוט לא יורד לי מהפנים