החיים שלי בבועה....

ברגע של חולשה, הרמתי את הטלפון,חייגתי את אותו מספר שנמסר על גלי האתר באופן כל כך ברור

ברגע של חולשה, החלטתי לדבר עם מישהי שאמורה להבין קצת יותר

להצביע לי על מה לא בסדר בי ולמה לעזאזל אנשים רואים בי רק חפץ ידידותי ולא יותר

רציתי שהיא תגיד לי ללכת ליעוץ

או לאיזו סדנה שעולה כמה מאות שקלים

רציתי שהיא תגיד לי שאולי יש איזה משהו בילדות שלי שלא כל כך מסתדר או שההורים שלי מתנהלים בצורה לא כל כך נכונה

רציתי כל כך איזה קצה של כיוון, של תקווה

ואז היא שואלת אותי "את שמנמנה?"

ומתחילה להרצות על תרבות האנורקסיה של היום, וכמה מטריד שאנשים מסכימים לזה וידה ידה ידה

אבל ליתר ביטחון כדאי שאני אעשה דיאטה,

ועד שאני מוציאה לי מהראש שהכל זה בגלל הסיבה שאני שמנה

ועד שאני בטוחה שאולי יש משהו קצת יותר עמוק מזה, ומנסה ללכת לפן הפסיכולוגי שאני לא כל כך מאמינה בו,

אני מקבלת עצה, לרדת במשקל?

האם יכול להיות שהכל סובב רק סביב זה???

שאני לא ראויה להיות מכונה כחברה, כאהובה, כמישהי שמישהו ירצה לחיות איתה כמה שנים טובות, רק בגלל שאני שמנה???

סעמק