החיים שלי בבועה....

מצחיק שכל מה שיחלתי לו במשך השנים היה דמותו של חננה שיעשה לי נעים בגב ויתן לי חיבוק עוטף בימות החורף הקרים,

מצחיק שקיבלתי חננה כזה למשך השנה האחרונה וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו עכשיו זה למה לעזאזל לא אכפת לי שהוא לא התקשר אליי כבר שבוע, או לחלופין למה לעזאזל אני לא רוצה להתקשר אליו בחזרה.

נכון, ההתחלה היתה נחמדה, כמו כל התחלה כשלומדים להכיר בן זוג חדש מכל הבחינות.

אבל מסתבר ששמן ומים, למרות שכשמערבבים אותם יחד הם נושקים אחד לשני, הם לא יוכלו להתערבב אחד בשני באופן טבעי.

וככה זה גם איתו

אנחנו שונים מדי

הוא אוהב את אירופה, אני את המזרח

אני אוהבת ילדים הוא קורא להם קציצות

הוא לא חברתי ואני רק מחפשת את המסביב

הוא רוצה באר שבע ואני תל אביב

אין לו שאיפות, ולי יש יותר מדי

הוא אוהב אותי ואני לא....

לו לא אכפת שאני אעשה כל מה שאני רוצה ואני רוצה שיהיה לו אכפת לפעמים

הוא נותן לי הכל על מגש של יהלומים ואני לא רוצה מגש של יהלומים

וכל שיחה שלי איתו בטלפון גורמת לשמחת החיים שיש לי להעלם ולדעוך........... 

אז אומרים שהפכים נמשכים, אבל אני מניחה שמשיכה היא כמו פרח, נובלת מהר מאוד כשנגמר האביב.

במקום שהכי לא מתאים לי להיות, חוג לריקודי בטן, הבנתי על עצמי דברים, כי בעוד כולן מסתכלות על המורה ואז על המראה בכדי לראות את עצמן, אני לא הייתי מסוגלת להסתכל במראה, על עצמי....

כן כן אני עובדת על זה (על הבטחון העצמי) אבל לפעמים גם זה לא מספיק 

 בימים אלו אני לא צופה בטלוויזיה

אני גם לא מקשיבה לרדיו

אני לא מסוגלת להכיל בתוכי את כל בליל התיאורים האלה שכל שעה מועלים על גבי האתר

לא מסוגלת לקלוט את המראות האלה ולא לחשוה על ילדים

ילדים שנמצאים בתוך גוב של אריות חמושים

והרי עברתי כבר שלוש מלחמות

אלא שעד עתה לא קלטתי מה זה אומר

לא ממש קלטתי

אתה מבין את זה רק כשנופל גראד ובאותו רגע מזעיקים את החברים שלך

את הבעל של אחותך

או של החברה הכי טובה שלך למילואים

דבר שלא חוויתי עד היום

זה לא פתרון,

וגם אם אני לא עושה את זה באופן אקטיבי ישנם אחרים שסובבים אותי שמדברים על זה

שמדליקים את הרדיו או ששולחים סמסים מתארים

וזה לא שאני מנסה להתחמק מהאמת

אבל קשה לי לשאת אותה ....

המחשבות....

המצב רעוע אם אני לא מצליחה לישון

הוא רעוע עוד יותר כי אני ממש יושבת ובוהה בטלויזיה מאז שהגעתי הביתה ואפילו לא יודעת מה אני רואה

פתאום גיליתי לי שבאמת חסר לי להיות נאהבת

ושנמאס לי להכיר אנשים חדשים שיאהבו אותי ויאמרו עד כמה שאני נפלאה וימשיכו עם זה הלאה

באמת החיים נראים מוארים בזמן האחרון

נכנסתי לעניין הצילום בצורה קצת יותר רצינית, ובדמות אתר ספורט כלשהו

אמנם קוראים לי רק פה ושם, אבל בהחלט מרענן לעבוד במשהו שמעניין (אפילו אם זה ספורט)

(סתם כדי להשוויץ:) )

נרשמתי גם לקורס צילום שאני מחכה לו בקוצר רוח

באותו קליק צלמני, קיבלתי גם את ציון הסמינר האחרון, ובאופן כמעט רשמי אני בוגרת אוניברסיטה ב-משהו שאולי יהיה שימושי אבל רוב הסיכויים שלא....

הציון הזה סימל בשבילי סוף של תקופה ממש לא טובה, ולא, לא מדובר בתקופת האוניברסיטה, אלא תקופת חוסר הוודאות שלי מעצמי, שכללה בעיקר שינה מרובה בשעות מוקדמות של הבוקר עד שעות מוקדמות של הערב, שתייה כמעט כל ערב, ויותר מדי שאלות.

אני מרגישה שונה,

פנימית, על כך שאני יותר שלמה עם עצמי, אני לא מטילה את בעיותיי על משמניי, אלא מבינה שיש דברים מעבר, שאליהם אני לא אכנס עכשיו.

חיצונית, על אף מה שנכתב ממש הרגע, החלטתי לחזור לשומרי משקל.  אני מרגישה שיהיה לי יותר יקר להחליף מלתחות מאשר לחזור למשקל הראשוני שלי...

בינתיים הולך מצויין (תודה ששאלתם).

אז בזמן האחרון אני ממלאה את חיי בהמון חברים, והמון פעילויות, ומנסה לשמוח במנת חלקי ולא להתלונן על דברים יותר מדי (חוץ מעל השיעול הליחתי הירקרק הזה שמלווה אותי כבר כמעט שבוע)

אבל אז, אני מדברת  עם חבר שלי לשעבר, שאומר לי שהוא נמצא עכשיו עם החברה החדשה שלו, דבר שמכווצ'ץ' לי את הלב, לא רק מכווצ'ץ' אלא ממש משטיח אותו.

ולא בגלל שאני חושבת שאנחנו צריכים לחזור אלא כי מישהי תפסה לו את אותו חלק שהיה פעם שייך לי.

(ורציתי, כל כך רציתי לעשות לו איזו סצנת קנאה קורעת לב, אבל הבנתי לאחר ספירת ה- 50 שזה לא באמת יעזור, ולא יתן לי דבר ואפילו חצי דבר)

ואז אני מדברת עם ידיד שלי, שמספר לי שהוא מאוהב עד מעל הראש

ועוד מישהי שמצאה לה מישהו חדש

ועוד מישהו שעומד להתחתן

ועוד מישהוהים מחו"ל שבאו ומראים אהבה.

ואני, מתלווה אל אותם הם, ומרגישה חסרה ונזקקת,

ועכשיו אני לא מצליחה להרדם, והשיעול מתחזק

והדמעות עוד מעט עולות כשאני שוב חושבת,

 מה לעזאזל לא בסדר אצלי שיש לי כל כך הרבה חברים וכל מה שאני זקוקה לו זה חבר אחד?