[ אחרי בית הספר, בחדר, 14:20 – המשך ]

אני: מה?

מיכאל: רוצה לצאת איתי? מה את אומרת?

אני: מה אני אומרת?

מיכאל: כן.

אני: אני אומרת שזאת לא שיחה לטלפון..

מיכאל: אז, מה זה?

אני: שיחה פנים מול פנים.

מיכאל: למה את לא רוצה לענות עכשיו?

אני: כי אני לא רוצה לענות לך על זה בטלפון, רק כשאתה תהיה לידי ונדבר.

מיכאל: טוב, מתי את רוצה להיפגש?

אני: לא יודעת, מתי אתה רוצה?

מיכאל: 17:00, מתאים לך?

אני: אה..בסדר.

מיכאל: אז קבענו, כן?

אני: בטח. טוב, אני חייבת לנתק, בסדר?

מיכאל: בסדר, ביי.

אני: ביי.

ניתקתי את הטלפון. כל כך התרגשתי מההצעה של מיכאל, הוא רוצה לצאת איתי, אני לא מאמינה, סופסוף זה עומד לקרות. אני חייבת לספר את זה לנופר, היא לא תאמין לי. לקחתי את הפלאפון שלי וחייגתי מהר את המספר של נופר. לא יכולתי לחכות למחר.

אני: נופר, את לא מאמינה מה קרה לי עכשיו.

נופר: מה קרה?!

אני: את פשוט לא תאמיני מה קרה לי.

נופר: את מוכנה בבקשה ללדת את המילים? אני במתח כאן.

אני: אוקי, את מוכנה לזה?

נופר: נו, יאללה.

אני: מיכאל..

נופר: מה איתו? הוא בסדר?

אני: ברור שהוא בסדר.

נופר: אז מה קרה?

אני: מיכאל הזמין אותי לצאת איתו!

נופר: מה!

אני: כן.

נופר: מתי זה קרה?

אני: מקודם.

נופר: טוב, ברור לך שאנחנו צריכות להיפגש דחוף.

אני: אם זה מה שאת רוצה.

נופר: טוב, יאללה, תתארגני ותבואי לקיוסק בחוף, אני מחכה לך, ביי.

אני: ביי.

האמת, אני בקושי הייתי יכולה לדבר, הלב שלי דפק כל כך מהר שכמעט התעלפתי. התארגנתי ויצאתי מהחדר מהר.

[ קיוסק חוף, שולחן, 15:13 ]

הגעתי אל הקיוסק וראיתי את נופר מחכה לי.

נופר: טוב שהגעת, אני במתח כבר.

אני: בואי, בואי נשב קודם, עדיף.

נופר: שניה, רוצה ארטיק?

אני: בכיף.

נופר: טוב, שבי, אני שניה מביאה לנו.

בינתיים חיכיתי עד שנופר תביאי לי את הארטיק שאני אוהבת, היא מכירה אותי כל כך טוב, היא יודעת אפילו מה הארטיק שאני אוהבת (אבטיח!). בינתיים חשבתי עליי ועל מיכאל שנפגש. לפתע נהרס דמיוני, נופר הגיעה עם הארטיקים.

נופר: קחי.

אני: תודה.

נופר: עכשיו ששתינו רגועות עם ארטיק ביד, את יכולה לספר לי.

אני: בקיצור, חזרתי הביתה, כולי עייפה, עכשיו רציתי לעדכן קצת את הבלוג..

נופר: נו, ו..

אני: ואז צלצל לי הפלאפון שלי..

נופר: וראית שלא רשום לך שם "נופר", ראית את השם "מיכאל".

אני: כן. אני כמעט התעלפתי. מה מיכאל מתקשר אליי.

נופר: כן, גם אני הייתי מופתעת ששמעתי את זה.

אני: ואז הוא הזמין אותי לצאת איתו.

נופר: נו, ו..

אני: ו..מה?

נופר: מה ענית לו?

אני: אה..זה?

נופר: טוב, מה אני בכלל שואלת אותך, ברור שהסכמת, לא?

אני: אז זהו, אפילו לא עניתי לו.

נופר: אז מה אמרת לו?

אני: שאני רוצה שיחה פנים מול פנים, אנחנו נפגשים ב-17:00.

עבר הזמן. נהנו, צחקנו, אפילו דיברנו על מה אני צריכה להגיד למיכאל כשאני אפגש איתו. אחרי זה הלכתי הביתה, התקלחתי התארגנתי, התלבשתי הכי יפה שאני יכולה ולקחתי את האייפוד שלי. ואז..הלכתי להיפגש עם מיכאל בפארק.

[ רחוב, 16:54 ]

נורא התרגשתי, כמעט לא יכולתי לנשום. בדרך שמעתי את השיר החדש של רוני דלומי – תן. שיר ממש יפה, הוא גם מרגש.

[ מגרש, 17:02 ]

טוב, נו, נכון, הגעתי באיחור אופנתי. השיר הגיעה לסיומו לאחר ששמעתי אותי אותו 3 פעמים.  הפלאפון שלי צלצל, הסתכלתי במסך וחשבתי שזה מיכאל, אבל לא, זאת הייתה נופר.

אני: מה?

נופר: הגעת לשם?

אני: כן, אני כבר פה.

נופר: טוב, את יודעת מה להגיד לו, נכון?

אני: כן, נופר, חזרנו על זה 20 פעם.

נופר: טוב, בסדר, אני רק רוצה לעזור לך.

אני: כן, אני יודעת.

פתאום ראיתי את מיכאל יושב על הספסל.

אני: טוב, מאמי, אני חייבת לסגור, מיכאל כאן.

נופר: טוב, נועה, בהצלחה.

אני: תודה.

ניתקתי את השיחה שלי. הסדרתי, טאצ'ים אחרונים ולפני שהלכתי לכיוון מיכאל ראיתי מישהי שרצה אליו, מחייכת אליו, מחבקת אותו והוא מחבק אותה, הוא נראה שמח לפגוש אותה. אני פשוט לא מאמינה, לא מאמינה שזה קורה לי.

סוף פרק 2.