אני מתענג על כל מילה שיוצאת מהמוח המטורף שלך, ילדה מטורפת שלי. קורא ומתענג, ועוברת בי צמרמורת, לכל אורך הגב, כמו חתול ששפכו עליו מים. כואב לי לקרוא את זה, כואב לי לקרוא אותך שוכבת במיטה בייאוש, ומתכננת תכנונים חולניים. אני יודע שזה לא יקרה, אני רוצה להאמין שזה לא יקרה, זה לא יקרה, זה לא יקרה. זה לא יקרה! לא אתן לזה לקרות. אני קורא את המילים ואני מזהה את הקול הצרוד והשרוט שלך קורא אותן, מילה אחר מילה, בשקט מצמרר, בלחישה שמעלה בי זכרונות של גומחות בלילות קרים וגשומים.

זכרונות של בכי מגולל בתוך עשן סיגריות ואדים של אוויר חם שיוצאים לנו מהפה, של טרנינג שמגולגל למעלה וחולצה זרוקה והכתף בחוץ. של קוקו אסוף ברשלנות-משהו, ומשקפיים המעטרים את עינייך הקטלניות. של פגיעות אין-קץ, שאת חושפת רק לי, כאילו מראה לי איזה מופע חולני שלא העלת כבר הרבה זמן, כאילו את נערת טרפז בקרקס מפורסם שברחה מהקרקס עקב מקרה מצער.

הרבה מסתורין יש בך ילדתי, הרבה מסתורין שאת רובו אני יודע, אבל עדיין מסתורי לי. הרבה רגשות שקל לי מדי לראות, הרבה פתיחות ועם זו סגירות. את כל-כך טעונה שאם היית אקדח היית יכולה להרוג מיליון גיבורים בכדור אחר, בלי למצמץ בכלל. אין בי ספק שאת יכולה להמשיך לחיות את חייך, להתגבר, בלי כימיקלים מיותרים. שנינו יודעים שאת מספיק חזקה בישביל זה, זה ועוד לתמוך באנשייך הטובים. כמו צ'יף לשבט אינדיאני מותש, ככה את, מותשת בעצמך אבל לא מוותרת, תמיד היית.

אני כותב את המילים האלה בלי מטרה מסויימת, רק מביע רגשות, לא תכננתי את הפוסט הזה, לא ידעתי מה לכתוב, אני כותב מה שעולה לי בראש כשאני חושב על מה שאת כתבת, על התכנון המדוייק של המעשה שישאיר את הרושם הכי את שרק יכולת. שאנשים יראו ויגידו, כן, זו ***. כשקראתי את זה כמעט ישר הבנתי על מה מדובר, הקטע הזה הוא מיצוי האישיות הכי גדול שלך, הקטע הכי מרגש ומרטיט שכתבת אי פעם, כי רואים בו את כל צדדיך. מילים לא יוכלו לתאר את ***, אבל רגשות בצורת אותיות כן. אני קורא ומקשיב ונזכר, ברעש של נייר הסיגריה נשרף ונשאב אל תוך ריאותייך, עוברות כמה שניות והוא יוצא, שקט, עשן ו-אקשן! פאוזה דרמתית, הרמת ראש, עשן, נשימה כבדה וחזקה, והמילים יוצאות ונשפכות, כמו סיפור טראגי של כוכבת גדולה שסיימה את המסע הנוצץ בסוף מרשים גם כן. רגעינו בגומחה הרפואית הזאת, הם הרגעים הכי טהורים של הקשר שלנו, ועם זאת הכי מלוכלכים.

לא יודע מה עוד לכתוב ילדתי, רק שתביני כמה שתחסרי לי אם תלכי.