טבעתי בין פנטזיות לאשליות בעיניים שלו. המחשבה עליו מעירה פרפרים חנוקים בחלל הבטן שלי. אולי אלו הצרות שהקשר איתו עלול לעשות או אולי אלו עיניו הגדולות והרכות שצובטות לי חזק וכואב. המחשבה על האפשרויות האין סופיות איתו מאירות אותי. השרירים השחומים והעור החלק עם החיוך הביישן והזיק הערמומי, יחד עם כל שאר הנסיבות שלו רודפות את המחשבות שלי.
אני מנסה להכיל את הדחייה. אני מנסה לרוקן את עצמי מהרגשות שנלווים אליה.
אני לא מוותרת, אעשה-אצליח-אנסה איתו שוב. הפעם, איתו, ההפסד כולו שלי.
אני שבה ומחפשת מפלט מהמחשבות. אוכל שיתיש וירדים אותי. אלכוהול שיעמעם את המחשבות ובסופו של דבר ירדים אותי. ויתור על הברזל למען שעות שינה מופלגות וחסרות מחשבה. מיקס כדורי הרגעה, אדוויל ומדכאי תאבון שמרגיעים, מלטשים את המחשבות, מתישים, מעייפים מרדימים.
ההכרה הצלולה מקשה יותר ויותר על הקיום שלי. נדמה שמיום ליום זה רק נעשה קשה יותר.
בימים ארוכים מתכלות הסיגריות. נגמרות קופסאות. מתבזבזים שטרות.
כבו את האור במוחי, נא הקפיאו אותי
ל
ע
ת
-
ע
ת
ה
...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
