אוקיי, אז החלטתי להעלות פר קראשון של הסיפור החדש, אני מצפה לתגובות בונות ולמה שאתם רוצים, כי אחרי הכל .. אני רוצה שתמשיכו להיכנס XD
רודפת בצע שכמותיXD
בכל מקרה .. רוב השמות של המקומות פה מומצאים .. אלה שבארץP: בחול השקעתי ונכנסתי לויקיפדיה, אהובתנו(:
אז .. אם יש מקומות שכאלה .. מקרי בהחלט(:
בכל מקרה - אני אקליד כל מה שכתוב על הדף, זה משעשע (:
שיעור אנגלית, יום שני, 17.5.10
שעה - 10:59
"קומי!" שמעתי את אבא אומרף התהפכתי במיטתי ושלחתי לו מבט כזה, לא דיברתי איתו מאז שחזרנו משדה התעופה, שלושה ימים.
זה היה היום הראשון ללימודים.
*לפני שלושה ימים*
יצאתי מהמטוס ורצתי לאבא, הוא חיבק אותי. "איך היה אצל אמא?" שאל.
"כיף." חייכתי, " ג'סיקה ממש גבהה." הערתי.
ההורים שלי גרושים, אני, מאיה ברגר, נולדתי בתל אביב, ישראל, חיה שם כבר 16 שנים, ובחופשים, מגיל שלוש בלונדון, אנגליה. אצל אמא שלי.
אמא שלי, ג'סיקה, היא נוצריה, ואבא שלי, אבי, יהודי. כשהוא היה בן 23 הוא טס להשתלמות עורכי דין בלונדון ופגש את אמא שלי, שהיתה בחופשה בלונדון, הם התאהבו, התחתנו אחרי שנה, הביאו ילד אחרי עוד שנה והתגרשו שלוש שנים אחרי.
נכנסנו למכונית, אבא יצא לכביש הראשי, "אז, מאיה," התחיל, "אנחנו .. עזבנו את תל אביב." אמר, זמן עבר, לא טוב, בסדר, נסתדר.
"לאן?" חייכתי, "אילת? הוהוו!! הרצליה, סביון?" שאלתי בהתלהבות.
ידעתי שאבא יכול להרשות לעצמו את זה, הוא היה איש עסקים מצליח. "לא, אנחנו עוברים למושב של סבא וסבתא." אמר.
באמת שמתי לב שאנחנו בדרך לצפון. "מה?!" צרחתי,
"תרגעי. " ביקש,
"זה כן!" המשכתי לצרוח, "זה משק וזה פרות וזה טבע וזה מסריח וזה מגעיל!" אמרתי. הייתי עירונית בלב ובנפש.
"זה ממש לא נורא." הוו .. הקול הסמכותי שלו. "האוויר שם נהדר, הנוף יפה ולא מלא עשן, ולמען השם! יש ילדים שחיים ברחובות! אני חושב שמושב זה לא כזה מקום נורא." אמר.
גיחכתי, "ואני לא כזאת, נכון? ואני מודה לאלוהים על זה והכל .. אבל אני אוהבת להרגיש את עשן המכוניות והאטובוסים על פניי! זה כלכך נורא?" התעצבנתי.
"את תאהבי את המקום. " הוא אמר, מרגיע את עצמו.
"מה שתגיד." אמרתי והפעלתי את הרדיו, סימן לכך שמעתה ואילך אני לא הולכת להקשיב לו.
"כלכך עקשנית." אמר לעצמו, טוב.. מותר לו, הוא מזדקן.
*יום ראשון ללימודים*
קרית משה, אוך.. מקום דוחה כל כך, כמה ירוק, יותר מדי ירוק, הכל ירוק, אני חושבת שאני קצת דומה לשרק.
יצאתי מהמיטה, היטום מתחילות התורנויות שלי במשק וברפת. הבן ה'נחמד' של אביבה וגדי, עומרי, הולך לעזור לי בכמה חודשים הראשונים, עד שאני אבין הכל.
אני לא מכירה אותו וכבר בא לי להרביץ לו, למען האמת בא לי להרביץ לכל דבר שזז כאן. ואין הרבה כאלה, חוץ מכל הפרות והכלבים והתרנגולות ו..אוך.
יצתאי מהמיטה וסגרתי את הדלת, נכנסתי למקלחת ואחרי שיצאתי נעמדתי, עטופה במגבת ושיער ארוך, חום, ומטפטף מול הארון. הוצאתי ג'ינס בהיר שמגיע עד הברכיים, חולצה לבנה וגרביים, התלבשתי במהירות ונעלתי נעליים. לקחתי את התיק שלי וירדתי למטה במהירות,
"פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללככככתתתת !!! " אבא שר, ולא סתם שר. כשהוא שר, זה מכל הלב, כולל קולות הרקע, התופים, הגיטרות ו..הכל, זה די פטתי. לא, מעורר רחמים, אוקי.. זה אותו הדבר.
מזגתי קורנפלקס לצלחת, אכלתי שני ביסים ויצאתי מהבית. התיישבתי בתחנת האוטובוס, היו שם עוד שלוש בנות, שני בנים ואישה אחת עם תינוק. התיישבתי על הספסל, "את לומדת בתיכון רוטשילד בכנרת?" שאלתי.
"כן." היא ענתה בחיוך. ואז נראתה כאילו היתה לה התגלות אם משהו בסגנון, "את הנכדה של רוחמה ואברהם?" שאלה
[אני יודעת שיש מישהי שקוראים לה רוחמה אברהםP: ]
"כן.. למה?" שאלתי,
"סתם.. שמעתי שעוברת מישהי חדשה." אמרה, "אמא שלי היתה חברה מאוד טובה של אבא שלך בתיכון."
"הו .. זה.. נחמד." אמרתי, לא ידעתי איך להגיב לזה. היא חייכה וחזרה לדבר עם החברה שלה.
הוצאתי את האוזניות וחיברתי אותן לאייפון שלי, לפחות זה נשאר לי. הפעלתי את השיר של סימפלאן, האוטובוס הגיע ועליתי עליו, התיישבתי לבד ולידי התיישב נער שנראה בן גילי. "היי." חייך בנחמדות.
הורדתי אוזניה אחת והסתכלתי עליו, הוא היה די .. חתיך, לא ציפיתי ממושבניק להראות ככה, דעותיי הקדומות.
היה לו שיער חום-שטני פרוע, עור בהיר ועיניים כחולות שהיו כלכך בהירות.. בצורה כמעט מלחיצה.
"היי." אמרתי,"תגיד, שאלה מוזרה.. אתה יודע מי זה עומרי ברונשטיין?"
"כן, הוא לא נוסע באוטובוס, אבא שלו מקפיץ אותו." אמר.
"הו .. אוקיי, תודה." חייכתי. החזקתי את האוזניה וכמעט הכנסתי אותה לאוזן.
"אני רועי, ד"א." אמר,
הפלתי את האוזניה ועצרתי את השיר, "מאיה." חייכתי, לחצתי את ידו שהושטה אליי.
"איזה כיתה את?" שאל.
"יא'1, אתה?" שאלתי,
"2" ענה, "יש עוד את יא'3 ואחרי זה כיתת מב"ר" אמר,
"וואו, זה קטן." גיחכתי, "באתי מתל אביב." הסברתי אחרי כמה שניות,
"הוו.." הבין מיד, "כן.. זה די עצוב, אבל זה בערך המקום הכי גדול שגרתי בו."
חייכתי, "כן.. אז שאצלי זה לא ממש ככה."
"את יודעת מתי הולכות להיות התורנויות שלך במשק של המשפחה שלך?" שאל
"כן .. כל יום בארבע וחצי, עומרי הולך לעזור לי." אמרתי,
"אה.." הבין, "אני גם עושה את התורנות של ארבע וחצי, המשק של המשפחה שלי די קרוב לשלכם, אולי אני אקפוץ היום אחרי." אמר בחיוך.
האוטובוס עצר, "כל כך מהר?" התפלאתי.
ירדנו מהאוטובוס, רועי הביט סביבו, "הנה עומרי. "אמר והצביע עליו, "הוא?" שאלתי והסתכלתי על אותו ילד, " כן .. בואי. " אמר, הלכנו לעברו.
"היי, אחי!" קרא בחיוך אל רועי ונתן לו כיף ואז הביט בי, "את בטח מאיה. נכון?" שאל
"כן." אמרתי, התפלאתי שהוא באמת יודע מי אני.
"יש לך את העיניים של אביבה." הסביר בחיוך.
גיחכתי, הם כל כך מוזרים. "באיזה כיתה אתה?" שאלתי, "יא'1" ענה,
"אה, אני איתך." חייכתי.
"מגניב." אמר.
רועי הלך להגיד שלום לעוד חברים שלו. "אז..תוכל לעזור לי להתמצא קצת בבית ספר ה'ענקי' הזה?" שאלתי,
כנראה שהוא לקח אותי ברצינות. "בטח!" אמר בחיוך.
הם כל כך נחמדים.
היום עבר מעולה, הכרתי כמה בנות נחמדות והכיתה שלי ממש טובה בכללי.
הולך להיות לנו דיסקו בעוד חודש לכבוד פתיחת השנה.
מדהים, כל כך גזעי מצידם לערוך לנו דיסקוטק.
הם לא שמעו על המעבר לשנות ה2000?
עלינו לאוטובוס, עומרי הציע לי טרמפ לחזרה הביתה, אבל לא היה לי נעים, אז חזרתי עם רועי ועוד כמה בנות שנוסעות בהסעה, רוני, עדי, לירון וטליה. היו עוד כמה ילדים מהשכבה שלי באוטובוס אבל הם די היו מרוכזים בשיעורי הבית שלהם, בכל זאת, אנחנו גומרים ללמוד ב3.
הגענו בחזרה לקרית משה. ירדתי מהאוטובוס ביחד עם הילדים מהבוקר. רועי ואני נפרדנו ואני הלכתי הביתה, היתה לי הרגשה טובה שלא ממש ציפיתי לה.
טוב, הסיפור השני עדיין לא מוקפא רשמית.
אני אקפיא או לא אקפיא לפי התגובות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
theweirdowith5colorsinherhair