אז הנה אני .. על מטוס מברוקלין, המקום שגדלתי בו, לבוורלי הילס, מקום שמעולם לא הייתי בו, ולא חשבתי שאי פעם אני אגיע לשם.
למען האמת, לא ידעתי איך להגיב לזה, אחרי הכל... בוורלי הילס, לוס אנג'לס.
זה נשמע כמו חלום, אבל מצד שני הייתי צריכה לעזוב את כל החברות שלי, ובעצם .. את כל החיים שלי בברוקלין.
" נא להדק חגורות. ההמראה תתחיל בעוד מספר דקות. " נשמע קול נשי ברמקול. הבטתי במלאני, היא העיפה לעברי חיוך.
היינו נרגשות מהמעבר. שתינו, ולא רק מהמעבר, גם בשביל אבא שמתחתן.
אז מסתבר שלאשתו העתידית, ג'אנט דיקנסון, סופרת מצליחה בת 41, יש בית שם, בבוורלי הילס.
כשיצאה ספרה השלישי לאור, 'האמת שמאחורי המסכה' - הספר שבר את כל השיאים והצליח מאוד.
מה שגרם לכך שיכלה להרשות לעצמה בית שם.
המטוס המריא והיינו עכשיו מעל ניו יורק. אחרי חמש שעות וחצי של שיעמום בלתי פוסק, נחתנו.
ירדנו מהמטוס, אני עם תיק הגב שלי, מלאני עם הכלוב של ג'ייקוב, התוכי שלנו ואבא .. אבא בלי כלום בידיים, למען האמת.
לא לקחנו הרבה מהבית, אבא תרם את הרוב לאנשים נזקקים.
הלכנו למסוע המזוודות, לקחנו אותן ועלינו על מונית, אבא הוציא פתק מהכיס, " רחוב לות'ר קינג מספר 47 ב'. " אמר לנהג.
הוא הנהן ונסע. אחרי נסיעה של רבע שעה הגענו. המונית עצרה מול בית גדול מוקף בגדר נמוכה לבנה, החצר הקדמית היתה עם דשא ירוק לגמרי ובצד שמאל שלה היה המוסך שהדלת שלו היתה חצי פתוחה ונשמעו ממנו קולות מוזיקה.
הבית היה כולו מלבנים בצבעים חום בהיר, בז' ולבן. הדלת היתה כפולה וכל הבית בעצם היה פשוט גרנדיוזי.
יצאנו מהמונית והנהג נסע. מהבית יצאה אישה לבושה בג'ינס וחולצה קצרה בצבע לבן וכפכפי ים ורודים. 'היא נראית נחמדה' חשבתי לעצמי.
היא התקרבה לעברנו, פתחה את השער ונשקה לאבא.
הבטנו בה בהפתעה, " אתן בטח מלאני ואלכס. " היא אמרה בחיוך וחיבקה אותנו, חיבקנו אותה בחזרה.
" אני מצטערת על הרעש, מאט, הבן שלי מתאמן על התופים, או גיטרה, לכו תדעו .. אני לא מבדילה, הכל רעש אחד גדול... " אמרה . " חכו, אני אקרא לילדים לפגוש אותכם. הבנות כלכך מתרגשות. " היא חייכה וחזרה לבית ויצאה אחרי שתי דק' עם שתי בנות שנראו בנות שמונה בערך, לבושות בשמלות ורודות " מאט ! בוא לפה! " היא קראה לעבר המוסך.
אני לא ידעתי שיש לה בן.
אני חושבת שאני הילדה היחידה בעולם שאין לה אח גדול ולא מתחננת לאחד.
אני ממש לא רוצה אח גדול, ואני בטוחה שה..מאט הזה סתם פוץ נפוח ומעצבן.
הדלת נפתחה ומהמוסך יצא בחור גבוה, לבוש בוקסר וחולצה עם הסמל של להקת 'NIRVANA'
' טוב .. יש לו טעם טוב במוזיקה ' חשבתי לעצמי.
הוא התקרב לעברנו. " כן אמא? " שאל והעביר את מבטו מאמא שלו אלינו, ובחזרה.
" מאט, זה בעלי לעתיד, הארי, " היא התקרבה אליו והוא חיבק את כתפיה ביד אחת. " ואלה הבנות שלו, מלאני, ואלכס. " חייכתי לעברו.
" אוה .. היי, " אמר. "הו, ואלה ג'קי וג'סיקה. " אמרה ג'אנט, התאומות חייכו לעברנו.
" מאט, מותק, תראה לבנות את החדרים שלהן, " ביקשה מבנה. " אני חושבת שהאוכל נשרף לי. " מלמלה לעצמה והלכה לתוך הבית בהליכה מהירה.
הבנות הלכו לחצר האחורית, נשארנו שם מלאני, מאט ואני.
" אז .. בואו. " אמר, הוא הלך בצעדים גדולים אל המשרגות בכניסה לבית וועלה את שלושתם בצעד אחד.
עלינו לקומה השניה. " אוקיי , אז .. מלאני, את בחרת את הרהיטים החומים או הלבנים? " שאל. " לבנים." ענתה, " אוקי, אז .. מלאני, זה החדר שלך, " אמר והצביע על הדלת הימנית, " אלכס, החדר שלך למעלה, בעלית גג. " אמר והפנה את מבטו למדרגות שכאילו המשיכו מהמדרגות שהובילו מהקומה התחתונה. " ולידע כללי, זה - " הצביע על דלת ליד השירותים, " החדר של ג'קי וג'סיקה.וזה שלי. " אמר ודפק ביד פתוחה על הדלת שליד המדרגות לחדר שלי. , " החדר ששם, ליד של מלאני, זה אמא והארי. " אמר, " בכל מקרה, לאזור .. שלי, אין כניסה. " אמר, וסוג של בריוניות התגנבה לקולו.
" חה. מי שישמע מה כבר יש בחדר הזה... " אמרתי ועליתי לחדר שלי, הוא גלגל עיניים וירד למטה חזרה למוסך.
נכנסתי לחדר שלי, עליית הגג.
היא היתה פשוט ענקית. ועוד היתה לי מרפסת!
על הדלת למרפסת, שהיתה פשוט חלון ענקי, היה וילון בצבע בז'.
בצד שמאל של החדר היתה דלת למקלחת שלי ועל הקיר שליד הקיר של השירותים היתה המיטה שלי, מיטה זוגית ענקית.
בצד השני של החדר היה ארון לאורך כל הקיר, עזבו את העובדה שחצי ממנו עדיין היה ריק, ולידו עמק שולחן ועליו לפטופ. על הלפטופ לא הייתי מוכנה לוותר, למרות שאבא הציע לקנות חדש. זה היה הלפטופ שלי מכיתה ו'. היה לו אפילו שם, בארני, אם זה ממש חשוב.
ליד השולחן עמד המעמד שלי ועליו גיטרה ומול הגיטרה, ליד הכניסה לחדר פסנתר, לא כנף, אבל פסנתר, ואחד טוב.
זה היה ממש חדר החלומות שלי. כל הדברים שאני אוהבת במקום אחד.
" אני הולכת לבזבז פה הרבה זמן. " מלמלתי לעצמי בחיוך קטן. " לקס? הכל בסדר?" גיחכה מלאני כשנכנסה לחדר שלי.
"וואו." אמרה, הסתובבתי אליה בחיוך גדול וחיבקתי אותה בהתרגשות.
" נכון? " חייכתי .
" ילדים , אוכל ! " נשמעה קריאה גברית מלמטה.
מקווה שאהבתם, אני יודעת שקצת מבולגן ><
אני לא הכותבת הכי טובה בעולם, זה גם די ידוע.
אבל רציתי לכתוב סיפור שלא ראיתי בישרא, ולא ראיתי אף סיפור בנושא הזה :P
וחוצמזה .. איפה עוד תמצאו בישרא מישהי שכותבת גרוע כמוני ? (:
הא? אין עליי 3:
ועדיין, אם ישלכם רעיון לשם, תציעו (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
theweirdowith5colorsinherhair