לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

the story without a name


בלוג סיפורים בהמשכים שכזה .. D:

Avatarכינוי:  theweirdowith5colorsinherhair

בת: 15





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2010    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2010

פרק (:


הקפצה אכזרית מצדי XD
נכתב על ידי theweirdowith5colorsinherhair , 24/5/2010 20:16  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט + פרק (:


אוקיי, אז החלטתי להעלות פר קראשון של הסיפור החדש, אני מצפה לתגובות בונות ולמה שאתם רוצים, כי אחרי הכל .. אני רוצה שתמשיכו להיכנס XD

רודפת בצע שכמותיXD

בכל מקרה .. רוב השמות של המקומות פה מומצאים .. אלה שבארץP: בחול השקעתי ונכנסתי לויקיפדיה, אהובתנו(:

אז .. אם יש מקומות שכאלה .. מקרי בהחלט(:

בכל מקרה - אני אקליד כל מה שכתוב על הדף, זה משעשע (:

 

שיעור אנגלית, יום שני, 17.5.10

שעה - 10:59

 

"קומי!" שמעתי את אבא אומרף התהפכתי במיטתי ושלחתי לו מבט כזה, לא דיברתי איתו מאז שחזרנו משדה התעופה, שלושה ימים.

זה היה היום הראשון ללימודים.

 

*לפני שלושה ימים*

יצאתי מהמטוס ורצתי לאבא, הוא חיבק אותי. "איך היה אצל אמא?" שאל.

"כיף." חייכתי, " ג'סיקה ממש גבהה."  הערתי.

ההורים שלי גרושים, אני, מאיה ברגר, נולדתי בתל אביב, ישראל, חיה שם כבר 16 שנים, ובחופשים, מגיל שלוש בלונדון, אנגליה. אצל אמא שלי.

אמא שלי, ג'סיקה, היא נוצריה, ואבא שלי, אבי, יהודי. כשהוא היה בן 23 הוא טס להשתלמות עורכי דין בלונדון ופגש את אמא שלי, שהיתה בחופשה בלונדון, הם התאהבו, התחתנו אחרי שנה, הביאו ילד אחרי עוד שנה והתגרשו שלוש שנים אחרי.

 

נכנסנו למכונית, אבא יצא לכביש הראשי, "אז, מאיה," התחיל, "אנחנו .. עזבנו את תל אביב." אמר, זמן עבר, לא טוב, בסדר, נסתדר.

"לאן?" חייכתי, "אילת? הוהוו!! הרצליה, סביון?" שאלתי בהתלהבות.

ידעתי שאבא יכול להרשות לעצמו את זה, הוא היה איש עסקים מצליח. "לא, אנחנו עוברים למושב של סבא וסבתא." אמר.

באמת שמתי לב שאנחנו בדרך לצפון. "מה?!" צרחתי,

"תרגעי. " ביקש,

"זה כן!" המשכתי לצרוח, "זה משק וזה פרות וזה טבע וזה מסריח וזה מגעיל!" אמרתי. הייתי עירונית בלב ובנפש.

"זה ממש לא נורא." הוו .. הקול הסמכותי שלו. "האוויר שם נהדר, הנוף יפה ולא מלא עשן, ולמען השם! יש ילדים שחיים ברחובות! אני חושב שמושב זה לא כזה מקום נורא." אמר.

גיחכתי, "ואני לא כזאת, נכון? ואני מודה לאלוהים על זה והכל .. אבל אני אוהבת להרגיש את עשן המכוניות והאטובוסים על פניי! זה כלכך נורא?" התעצבנתי.

"את תאהבי את המקום. " הוא אמר, מרגיע את עצמו.

"מה שתגיד." אמרתי והפעלתי את הרדיו, סימן לכך שמעתה ואילך אני לא הולכת להקשיב לו.

"כלכך עקשנית." אמר לעצמו, טוב.. מותר לו, הוא מזדקן.

 

*יום ראשון ללימודים*

קרית משה, אוך.. מקום דוחה כל כך, כמה ירוק, יותר מדי ירוק, הכל ירוק, אני חושבת שאני קצת דומה לשרק.

יצאתי מהמיטה, היטום מתחילות התורנויות שלי במשק וברפת. הבן ה'נחמד' של אביבה וגדי, עומרי, הולך לעזור לי בכמה חודשים הראשונים, עד שאני אבין הכל.

אני לא מכירה אותו וכבר בא לי להרביץ לו, למען האמת בא לי להרביץ לכל דבר שזז כאן. ואין הרבה כאלה, חוץ מכל הפרות והכלבים והתרנגולות ו..אוך.

יצתאי מהמיטה וסגרתי את הדלת, נכנסתי למקלחת ואחרי שיצאתי נעמדתי, עטופה במגבת ושיער ארוך, חום, ומטפטף מול הארון. הוצאתי ג'ינס בהיר שמגיע עד הברכיים, חולצה לבנה וגרביים, התלבשתי במהירות ונעלתי נעליים. לקחתי את התיק שלי וירדתי למטה במהירות,

"פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללככככתתתת !!! " אבא שר, ולא סתם שר. כשהוא שר, זה מכל הלב, כולל קולות הרקע, התופים, הגיטרות ו..הכל, זה די פטתי. לא, מעורר רחמים, אוקי.. זה אותו הדבר.

מזגתי קורנפלקס לצלחת, אכלתי שני ביסים ויצאתי מהבית. התיישבתי בתחנת האוטובוס, היו שם עוד שלוש בנות, שני בנים ואישה אחת עם תינוק. התיישבתי על הספסל, "את לומדת בתיכון רוטשילד בכנרת?" שאלתי.

"כן." היא ענתה בחיוך. ואז נראתה כאילו היתה לה התגלות אם משהו בסגנון, "את הנכדה של רוחמה ואברהם?" שאלה

[אני יודעת שיש מישהי שקוראים לה רוחמה אברהםP: ]

"כן.. למה?" שאלתי,

"סתם.. שמעתי שעוברת מישהי חדשה." אמרה, "אמא שלי היתה חברה מאוד טובה של אבא שלך בתיכון."

"הו .. זה.. נחמד." אמרתי, לא ידעתי איך להגיב לזה. היא חייכה וחזרה לדבר עם החברה שלה.

הוצאתי את האוזניות וחיברתי אותן לאייפון שלי, לפחות זה נשאר לי. הפעלתי את השיר של סימפלאן, האוטובוס הגיע ועליתי עליו, התיישבתי לבד ולידי התיישב נער שנראה בן גילי. "היי." חייך בנחמדות.

הורדתי אוזניה אחת והסתכלתי עליו, הוא היה די .. חתיך, לא ציפיתי ממושבניק להראות ככה, דעותיי הקדומות.

היה לו שיער חום-שטני פרוע, עור בהיר ועיניים כחולות שהיו כלכך בהירות.. בצורה כמעט מלחיצה.

"היי." אמרתי,"תגיד, שאלה מוזרה.. אתה יודע מי זה עומרי ברונשטיין?"

"כן, הוא לא נוסע באוטובוס, אבא שלו מקפיץ אותו." אמר.

"הו .. אוקיי, תודה." חייכתי. החזקתי את האוזניה וכמעט הכנסתי אותה לאוזן.

"אני רועי, ד"א." אמר,

הפלתי את האוזניה ועצרתי את השיר, "מאיה." חייכתי, לחצתי את ידו שהושטה אליי.

"איזה כיתה את?" שאל.

"יא'1, אתה?" שאלתי,

"2" ענה, "יש עוד את יא'3 ואחרי זה כיתת מב"ר" אמר,

"וואו, זה קטן." גיחכתי, "באתי מתל אביב." הסברתי אחרי כמה שניות,

"הוו.." הבין מיד, "כן.. זה די עצוב, אבל זה בערך המקום הכי גדול שגרתי בו."

חייכתי, "כן.. אז שאצלי זה לא ממש ככה."

"את יודעת מתי הולכות להיות התורנויות שלך במשק של המשפחה שלך?" שאל

"כן .. כל יום בארבע וחצי, עומרי הולך לעזור לי." אמרתי,

"אה.." הבין, "אני גם עושה את התורנות של ארבע וחצי, המשק של המשפחה שלי די קרוב לשלכם, אולי אני אקפוץ היום אחרי." אמר בחיוך.

האוטובוס עצר, "כל כך מהר?" התפלאתי.

ירדנו מהאוטובוס, רועי הביט סביבו, "הנה עומרי. "אמר והצביע עליו, "הוא?" שאלתי והסתכלתי על אותו ילד, " כן .. בואי. " אמר, הלכנו לעברו.

"היי, אחי!" קרא בחיוך אל רועי ונתן לו כיף ואז הביט בי, "את בטח מאיה. נכון?" שאל

"כן." אמרתי, התפלאתי שהוא באמת יודע מי אני.

"יש לך את העיניים של אביבה." הסביר בחיוך.

גיחכתי, הם כל כך מוזרים. "באיזה כיתה אתה?" שאלתי, "יא'1" ענה,

"אה, אני איתך." חייכתי.

"מגניב." אמר.

רועי הלך להגיד שלום לעוד חברים שלו. "אז..תוכל לעזור לי להתמצא קצת בבית ספר ה'ענקי' הזה?" שאלתי,

כנראה שהוא לקח אותי ברצינות. "בטח!" אמר בחיוך.

הם כל כך נחמדים.

 

היום עבר מעולה, הכרתי כמה בנות נחמדות והכיתה שלי ממש טובה בכללי.

הולך להיות לנו דיסקו בעוד חודש לכבוד פתיחת השנה.

מדהים, כל כך גזעי מצידם לערוך לנו דיסקוטק.

הם לא שמעו על המעבר לשנות ה2000?

 

עלינו לאוטובוס, עומרי הציע לי טרמפ לחזרה הביתה, אבל לא היה לי נעים, אז חזרתי עם רועי ועוד כמה בנות שנוסעות בהסעה, רוני, עדי, לירון וטליה. היו עוד כמה ילדים מהשכבה שלי באוטובוס אבל הם די היו מרוכזים בשיעורי הבית שלהם, בכל זאת, אנחנו גומרים ללמוד ב3.

הגענו בחזרה לקרית משה. ירדתי מהאוטובוס ביחד עם הילדים מהבוקר. רועי ואני נפרדנו ואני הלכתי הביתה, היתה לי הרגשה טובה שלא ממש ציפיתי לה.

טוב, הסיפור השני עדיין לא מוקפא רשמית.

אני אקפיא או לא אקפיא לפי התגובות.

 

 

 

נכתב על ידי theweirdowith5colorsinherhair , 23/5/2010 21:58  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק שישי (:


 

פרק שישי -

היום הראשון ללימודים נגמר, מאט ומלאני נסעו הביתה, אלכס הציע לי ללכת איתו לאכול פיצה אחרי בית ספר, אז..הסכמתי.

נכנסתי למכונית של אלכס, היתה לו מכונית ספורט עם גג נפתח בצבע כחול-ירוק. צבע מיוחד.

"מכונית .. נחמדה." אמרתי.

"כן.." הסכים איתי בחיוך.

"איך זה שלכל ילד בבית ספר הזה יש מכונית.. ולא מכונית .. טנדר, מכונית מכונית." אמרתי.

"לכי תביני, בוורלי." אמר.

גיכחתי, "אז לאיזה פיצה הולכים?" שאלתי. "פיצה בוורלי?" שאלתי, מגחכת.

הוא צחק, "לא. אם זה מפתיע אותך.. אנחנו הולכים לפיצריה קטנה, בנמל, הפיצרייה של ג'ו." אמר.

"הממ .. וג'ו ישב ויספר לנו את כלללל הרפתקאותיו הימיות?" שאלתי בנימה הרפתקאנית.

"לא." אמר ולא יכל לעצור את צחוקו.

הפעלתי את הרדיו, היה את השיר hey soul sister של train

"אינ אוהבת את השיר הזה!" אמרתי בהתלהבות והגברתי, הוא פתח את הגג כשיצאנו לכביש הראשי.

חייכתי, "ממש כמו בסרטים." אמרתי.

"ממש." חייך.

הוא עצר ליד הים והחנה את המכונית שלו. " נראה לי שכדאי שתסגור את הגג." אמרתי כשיצאנו מהמכונית. הוא קפץ מעל הדלת בשביל לצאת מהמכונית, "תפסיק לעשות דאווינים." צחקתי. "איזה דאווינים? אני מגניב בטבעי!" אמר וסגר את הגג.

גיכחתי, "מה שעוזר לך לישון בלילה, אחי. "אמרתי בחיוך.

הוא הנהן, "מה שתגידי, היית מתה להיות מגניבה כמוני!"

"אני בטוחה שאינ יותר מגניבה ממך." אמרתי,

"אל תהיי כלכך בטוחה." אמר

"אתה בטוח שאני לא מגניבה?" שאלתי, נכנסנו לפיצריה,

"ב100%" אמר.

גיחכתי, "זה כלכך יחזור אליך אחרי שנזמין פיצה, כי אני קצת מתה מרעב כאן."

ניגש לדלפק אדם מבוגר, לא זקן, בשנות ה50 לחייו, ג'ו כנראה.

אלכס חייך אליו. "היי, ג'ו!" אמר, מרים את ידו אל עבר ג'ו וג'ו הפגיש את ידו עם של אלכס לכיף.

חייכתי, " היי.. ג'ו." אמרתי, "שלום," אמר בחיוך חביב, "את החברה החדשה של אלכס?" שאל. גיכחתי והבטתי באלכס.

"ממש ממש ל-" התחלתי להגיד אבל אלכס שם יד על כתפי, הצמיד אותי אליו והנהן בחיוך. "היא החברה שלי!" אמר בחיוך.

גיכחתי, "אני לא." הבהרתי לג'ו.

ג'ו חייך, " ניתן לכם הצעירים לפתור את זה אחר - כך. " אמר, מחייך לאלכס.

"אז .. מה אתם רוצים לאכול? " שאל והוציא פנקס מלא קמח מהכיס של הסינר שלו.

"אני רוצה שני משולשים עם זיתים וקולה." אמרתי, הוא הנהן והביט באלכס,

"פיצה אישית, גם.. זיתים וקולה." אמר בעליזות.

ג'ו הנהן, " אתם יכולים לשבת, אני אקרא לכם. זה יוצא .. 25 דולר." אמר,

הנהנתי והכנסתי יד לכיס כדי לשלם את החלק שלי, אלכס עצר אותי והושיט לג'ו שטר של 20 ושטר של 10,

"אלכס, לא צריך." אמרתי, אבל ברגע שג'ו החזיר לו את העודף ואלכס רק חייך אליי, שוב, את החיוך המרוצה הזה שלו, ידעתי שאין טעם להתווכח.

התיישבתי ליד שולחן מחוץ לפיצריה, מול הים. היתה רוח חזקה, "מה זה היה מקודם? " גיכחתי.

"סתם." אמר בחיוך,

"אלכס, אתה ממש מוזר." ציינתי.

"תודה. אבל מגניב!" חזר לנושא השיחה הקודם.

צחקתי, "לא כמוני."

זה המשיך ככה משהו כמו עשרים דקות עד שג'ו קרא לנו לקחת את הפיצות שלנו. לקחנו את הפיצות ויצאנו חזרה החוצה.

"אז .. תגיד, אתה רוצה לדבר עם דיינה?" שאלתי, "ושהיא תקשיב." הוספתי,

"כן.. דיי." אמר, " אני רוצה להסביר לה הכל." אמר,

"אני אדבר איתה." הבטחתי לו בחיוך.

"תודה." אמר,

חייכתי, ואכלתי את הפיצה שלי, "אז מה.. אני הולכת לעזור לך כלכך ולהשיב אליך את אהבת חייך." גיחכתי, "אני צריכה לדעת עליך קצת יותר."

הוא חייך, "קוראים לי אלכסנדר." אמר בפה מלא פיצה,

"אלכסנדר, אתה דוחה." ציינתי ולקחתי שלוק מהקולה שלי.

"תודה גם על זה, כמה מחמאות את מחלקת לי." גיחך, "הייתי חושב שאת מתחילה איתי." אמר,

"ממש." אמרתי, מחייכת.

"כן, ממש." הסכים איתי.

צחקתי.

הוא חייך, גמרנו לאכול ונכנסנו לאוטו שלו והוא הוריד אותי ליד הבית שלי, "תודה על הפיצה." אמרתי בחיוך ונכנסתי הביתה

 

*למחרת בבית הספר*

נכנסתי לבית הספר בדקה האחרונה והתיישבתי ליד דיינה. "היי." התנשפתי.

"מה קרה לך?" שאלה.

"קמתי מאוחר, השעון נפל בלילה ויצאו לו הסוללות." הסברתי.

"שונאת שזה קורה." היא אמרה,

"ספרי לי על זה." אמרתי ושתיתי מבקבוק המים של דיינה שהיה על השולחן.

"כן, לקס, את יכולה לשתות, זה בסדר גמור, תודה ששאלת."

הנחתי את הבקבוק. "תודה." חייכתי וחזרתי לשתות.

היא צחקה בשקט, המורה נכנס לכיתה וישר התחיל ללמד היסטוריה.

"אז תגידי, מה הסיכויים שתקשיבי למה שיש לאלכס להגיד לך?" שאלתי.

"מינוס 100 בירידה ל200." אמרה בשקט.

גיכחתי, "ממש?" שאלתי,

"כן." ענתה,

"כי זה ממש יפתיע ואתך." אמרתי, "הוא יצא דיי טמבל, אבל מה שקרה שם זה ממש לא הסיבותש את חושבת." אמרתי, "הוא סיפר לי למה."

היא סובבה את ראשה אליי, "אולי אני אקשיב למה שיש לו להגיד." אמרה, הסתכלתי לצד השני של הכיתה וסימנתי OK עם האגודל לעבר אלכס, הוא חייך, "ג'יידן! החוצה!" קרא המורה, קמתי ויצאתי מהכיתה.

 

נשמע צלצול, אחרי שיעור היסטוריה היתה שעה של ספרות ואחריה כולם יצאו החוצה.

אלכס ודיינה הלכו למדשאות ואני הלכתי למאט ומל, היא ואחד החברים שלו נורא התקרבו מ..אתמול.

מל וג'וני ישבו בצד ודיברו, היא צחקקה כל כמה דק', זהו זה, היא מאוהבת.

גיכחתי לעצמי והתיישבתי ליד מאט.

"היי." אמרתי,

"העיפו אותך משיעור, נכון?" גיחך,

"מאיפה לעזאזל אתה יודע?" שאלתי,

"כריס, הוא עבר במסדרון." הסביר,

"הווו, אז אתה הילד שאמר לי שלום." צחקתי,

"כן." חייך כריס.

הוא היה יפה, היה לו עור בהיר, אבל לא ממש, קצת יותר כהה משלי, שיער שחור שהגיע עד קצת אחרי הכתפיים, מתולתל, עכשיו הוא היה אסוף בקוקו ועיניים כחולות, אבל כחולות מיוחדות, בחיים שלי לא ראיתי עיניים בצבע כזה, חוץ מזה, הוא היה גבוה והיה לו גוף שרירי.

צחקתי, "לא ממש ידעתי מי אתה." הודיתי,

"עכשיו את יודעת." אמר בחיוך,

"כנראה שאתה צודק." אמרתי.

עברה ילדה בחוץ, בין הילדים וחילקה הזמנות, היא הגיעה אלינו ולקחתי הזמנה מידה, נשף פתיחת שנה, בעוד שבועיים.

גיחכתי לעצמי, "מה?" שאל מאט,

"סתם.. נשף. "אמרתי, "אני שונאת ריקודים." אמרתי,"רוב הסיכויים שזה בגלל שאין לי חוש קצת בשיט, אבל..אני שונאת לרקוד."

"אני רוקד ריקודים סלוניים." אמר כריס, מצטרף לשיחה.

חייכתי, "זה יהיה נורא מצחיק לאם נרקוד ביחד." אמרתי, מגחכת,

כנראה שהוא איש של 'לעשות' כי הוא קם מיד והושיט לי את ידו, "מה?" שאלתי, מחייכת.

"בואי נרקוד." אמר,

מאט שילב את ידיו, מחייך, מרוצה לגמרי מהענין, "אני חייב לראות את זה." אמר.

צחקתי, "אתה בטוח? אתה צריך לפני זה לשים בערך .. 26 סוגים שונים של מגנים על הגוף. " אמרתי.

הוא חייך, "אני אסתדר" אמר, צחקתי, תפסתי את ידו ונעמדתי מולו, "מה נרקוד?" שאלתי, מתפוצצת מצחוק.

הוא צחק, "סמבה?" הציע, "מה שתגיד, אתה הרקדן בינינו."

"ממש במקרה יש לי כאן שיר שמתאים לזה!" אמר מאט ונכנס לאינטרנט של הפלאפון שלו.

צחקתי, מאט הוריד את השיר והפעיל אותו, "אוקי, פשוט תעקבי אחריי." אמר, מחייך.

צחקתי תוך כדי ריקוד ודרכתי עליו. "מצטערת" מלמלתי, הוא גיחך והמשיך לרקוד ולקבל מכות ממני.

"אנחנו מעולים." צייניתי בציניות,

"ממש מעולים." הוא צחק,

מאט התפוצץ מצחוק בצד, "זה פשוט .. זה מדהים. " אמר ומחה דמעה של צחוק.

"אויש תשתוק." עזבתי את כריס ונתתי לו מכה על הכתף, "יש לך לאן להשתפר." אמר כריס, ממעיט את גודל האסון.

צחקתי, "זה יפה שאתה לא אומר לי ישר כמה שאני גרועה." אמרתי.

"אני מתחשב." אמר.

"אני רואה." צחקתי.

הוא חייך.
*צלצול*

 

אז יצא ממש ארוך, אני חושבת שמחר אני אעלה עוד פרק או משו,

כי אני כברכ רוצה להמשיךXD

נכנסה בי מן ההשראה (:

תגידו לי מה אתם חושבים על הקטע עם הסיפור החדש, הרעיון שלו נורא מגניב.


נכתב על ידי theweirdowith5colorsinherhair , 15/5/2010 22:26  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

1,512

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לtheweirdowith5colorsinherhair אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על theweirdowith5colorsinherhair ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)