אני צריכה שתהיה כאן לפעמים.

אותך כמו פעם כשהיית שלי.

אבל אתה עומד להתחתן, ולהיות עם אישה אחת לנצח

בטח שלא אני.

ואני, השארית שלך..

נשארתי תקועה בין שני עולמות

נשארת עם פצע

מתיימרת להיות מורכבת

וחכמה

ואינטליגנטית

שנונה וחדה

ושחקנית.

אבל אני לא

בפנים דברים לא חזרו לקדמותם

ואני מרגישה שאני לא נותנת לעצמי להתאהב שוב

כי פגיעה נוספת תוריד אותי לברכיים

ואני לא אוכל ללכת בגב זקוף יותר לעולם.

ואני כל כך רוצה לאהוב,

שאני נאחזת בכאב שאתה הותרת בי

רק מרוב האהבה שהייתה לי לך

רק הרחתי את הבושם שאתה אוהב

ממש לשנייה.

וכל הפנים שלי עטו מסכה רטובה

אדומה

וחמה.

ונמאס לי להיות הבחורה המתוסבכת

זאת שנקשרת בשנייה

זאת שכיף רק לדבר איתה..

וכבר זמן מה

שמגיע לי

כמו שמגיע לכולם

ולאלה שלא מגיע

ואני פשוט תקועה ולא נותנת לעצמי להתקדם בגלל הפחד המשתק הזה

הפחד הארור הזה

שלא נותן לי להמשיך הלאה כי אני לא אוכל לעמוד בשבירה נוספת

ואני הרי חייבת, כי שבירה נוספת תבוא.

אני שחקנית מזויפת.

הכול פשוט ולא מיוחד בכלל.

ואני צריכה מישהו אמיץ

שאוהב אהבה

ומאמין בסופים טובים.

גם אם הם נגמרים אחרי 27 שנים.