אני זוכרת את הלילה ההוא שעמדתי במרפסת וחיכיתי שרק תעבור

זה היה יום שישי אחד,

אחד שהיה הרבה זמן אחרינו

לפני שבוע לבשת חליפה שחורה ועניבה כסופה.

עשית חינה בדיוק כמו שרצית, כמו שסיפרת לי איך שלנו תיראה..

ההתכתבות שלנו ביום חמישי עדיין שמורה לי בפלאפון.. עדיין לא עברה קריאה שנייה מאז.

לאה חושבת שזה עדיין מפריע לי

כשלי זה מפריע שזה לא מפריע

רציתי למצוא עוד תמונות של חתונה של תזכורת, או אולי הוכחה

למה שנשאר מהחצי רגשות שהיו עד לפני שנה

כשכבר היית שלה

שורה משיר, קטע ממשהו ישן שכתבתי עליך כשהייתי ילדה

מוכתם בדמעות ועשוי מלב שבור

שכבר איננו

רציתי להגיע לנקודה הזאת לבד בכוחות עצמי, בכאבי שלי

בכוח ההתבגרות או אולי התפכחות והבנה עמוקה

בדרך איבדתי את אלוהים,

ואז ההארה שוב חזרה אליי

וגם ההורים

והאמון והשקרים

ואני,

חזרתי אני.