אמרת לי את כל מה שאי פעם לא חשבתי שאשמע מהאיש שלי. מילים מרחפות ללא שורש.
הסתכלת עליי בזלזול, בסלידה. כאילו אתה מוכרח.
-"4 שנים..." זרקתי
לא הקשבת.
-"4 שנים..." ניסיתי שוב
אבל אתה בחרת לא לתפוס.
וההבנה שאין לי כבר הרבה מאד זמן מול מי להתמסר חילחלה בי בעוד הלב שלי הלך ונסדק לרסיסים.
ואתה לא האיש שלי יותר. והבנתי שדבר בך מעולם לא היה שלי וכל האמון העיוור והקדושה שלך נעלמו.
ספק אם היית באמת.
נהפכת לסתם עוד איש, בעל לב אדיש, מבט קר ומילים פוצעות.
והלב שלי חומל לך ומאחל לך שפע של טוב מזין ומרפא.
הכל טוב.
זה רק הלב שכואב לי.