אמממממממ, אני מתאהבת.
באותו אחד שהכרתי בל"ג בעומר והבנות החליטו שאני "זורמת" איתו יותר מדי.
התחלתי לדבר איתו, אשכרה שיחות של שעה, והשיחות פשוט זרמו וזרמו וזרמו, זאת הפעם הראשונה שזה קורה לי.
הזרימה הזאת בשיחות, היכולת לפתח נושא שיחה משטויות פשוט.
זה כבר עבר את סף ההתדלקות. ואני יודעת שזה קורה מהר מדי, ואני יודעת שאני במרחק נגיעה מלהתאכזב שוב.
אני רוצה להכיר אותו, אני רוצה לשמוע ממנו, אני רוצה להרגיש אותו, אני רוצה להתנשק איתו, להתחבק איתו.
אני רוצה להתאהב.
אני רוצה שהוא יאהב אותי.
אה, ובנוסף, כמו שהזכרתי בפוסט הקודם, הוא חתיכוס עלוס.
תהייה שלי!!!!!!!1
ובכן, כפי שמצוין בכותרת, זנות ויחסים.
מה הגבול בין להמרח על מישהו ולזרום איתו כפי שציינו חברותי [כביכול], לבין זנות?
מסתבר שצר מאוד ודק. לפחות מנקודת המבט שלהן.
חשבתי שדוקא האנשים שמכירים אותי אמורים לדעת שאני שונה מכל הזונות והשרמוטות למניהן,
שאני הכי לא פזיזה, שאני שוקלת כל דבר אלף פעמים פלוס מינוס.
חשבתי שדוקא החברות שלי אמורות להעריך אותי כבן אדם ולדעת שלעולם לא אגיע לגבול הזה.
ואם בא לי להמרח עליו?! אם בא לי להתנשק איתו גם אם אין לזה יותר מדי משמעות?!
זאת הבחירה שלי, או לא?
למה הן צריכות לשפוט אותי על הפעולה הזאת? למה הן צריכות להחליט שיצאתי זונה? למה הן לא יכולות לשאול "למה" במקום להגיד "ככה"?
למה לעזאזל אני חברה שלהן אם הן לא מכירות אותי בשיט?
ל' ור' נעים להכיר. בקרוב מאוד גם ו' שהחליטה להיות השטן והמלאך שעל כתפי.
מי אתן שתגידו לי מה טוב ומה רע, ומה מותר ומה אסור?
ומי אתן שתגידו לי "זונה" כשיש לי את יכולת השיפוט שלי?
מי אתן?
רבאק, חברות אתן בטוח לא.
עוד מעט אני נוסעת לסטודיו לצייר.
מי ייתן ואני אשחרר מעט לחצים/עצבים/רגשות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Let me CONFESS