ביקורת- דניאל.
דניאל- ביקורת.
לא נעים להכיר.
אז כן, אני עוברת יום יום תחת העין החושדת של הביקורת.
אני הולכת בבית הספר, ולמרות שיצאתי מהבית מרגישה רזה אני חוזרת אליו מרגישה שמנה.
אני מגעילה את עצמי וממש ממש בא לי להקיא.
אפילו אמא שלי החליטה שהאוכל שאני אוכלת לא "בריא" מספיק.
הדמעות חונקות לי את הגרון.
אין לי תאבון לכלום, חשבתי על לחם, אבל גם על זה היא תגיד שלא בריא.
אני רעבה אבל לא בא לי לאכול.
זה כבר לא בטווח שליטתי- פעם הייתי רעבה והייתי מחזיקה את עצמי לא לאכול יותר משלוש ארוחות ובין לבין,
אבל היום? היום מגעיל אותי לאכול.
מגעיל אותי לחשוב מה הם יראו כשיסתכלו עליי, מגעיל אותי להסתכל במראה כשאני מתחילה לנגוס בעצמי מבפנים על כל דבר שהכנסתי לפה היום.
נמאס לי מה-4 קילו העודפים האלה שצריכים לרדת.
נמאס לי מהאנשים מסביב שבטוחים שהם יודעים כל כך טוב מה הכי טוב בשבילי.
נ מ א ס .
כמו שאני שם בשביל כולם אני רוצה מישהו שיעמוד כאן בשבילי, שיראה שמשהו לא בסדר.
תודה לכם אנשים יקרים- ולעיניים החודרות שלכם שרואות מעבר לבן אדם שאני אל תוך השמנה שאני.
תודה לכם אנשים יקרים- שאתם כאן כשאני באמת זקוקה לכם.
תודה לכם אנשים יקרים- אנשים ביקורתיים, שאתם הסיבה לכך שאני מרגישה כל כך רע ומגעיל עם עצמי.
תודה לך דניאל יקרה- שחשבת שאת מסוגלת להתעלם, אבל נראה שטעית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Let me CONFESS