אני דוחה.
אני מגעילה את עצמי.
אומרים שגוף שמנמן זה סקסי, למה אני מרגישה שאני צריכה להחביא את עצמי?
יש לי שדיים, יש לי ישבן עגול, אבל בנוסף יש גם כרס והרבה ירכיים.
אומרים לי שגברים אוהבים את זה.
אבל מה מעניין אותי גברים? אני בקטע של נערים תודה רבה לכם.
אומרים לי שאני יפה, אני רוצה שיגידו לי שאני כוסית.
אבל לא, בשום פנים ואופן לא.
לא, למרות שאני מסתכלת במראה ונגעלת מכל איבר כמעט חוץ מתוי הפנים עצמם,
לא, למרות שכל פעם שאני אוכלת יותר מדי בא לי פשוט לירוק הכל החוצה בשנייה,
לא, למרות שאני לא בטוחה אם מ' אוהב בנות מלאות,
לא.
אני פשוט לא אתן לעצמי להתדרדר לשם, להרעבה, לאובססיה הזאת.
ולמרות שאני כל כך פרפקציוניסטית- אני אעשה את זה בדרך הטובה.
ולמרות שמדי פעם בפעם צצות לי מחשבות שבא לי להדחיק, על "אולי אני אצום, רק ליום אחד",
למרות הכל אני פשוט לא אתן לעצמי ליפול לבור הזה.
אני פשוט לא אתן.
ואם אני אפול, אני בן אדם חלש. זה סימן שאני כבר שונה מדי ממה שהכרתי בי קודם.
אם אני אפול, אז אני גם אטפס.
אני מתחילה לפקפק ביכולת שלי להבדיל בין רע לבין טוב.
אני מפקפקת ביכולת שלי להבדיל בין חשוב ולא חשוב, בין דבר עקרוני לדבר שולי.
אני רוצה להיות רזה.
אני רוצה לרדת 5 קילו.
אני רוצה להגיע למשקל של 52 על 1.64.
אני גם אגיע לזה.
אני יכולה להבטיח לעצמי שאני אגיע לזה.
ולפני או תוך כדי עונת הביקיני.
תאחלו בהצלחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Let me CONFESS