‎Don’t cry! Say “fuck you” and smile‎

מכירים את זה שאתם מדברים עם מישהו, ומספרים לו משהו על עצמכם,

ואז ממש מתחרטים על זה?

זה קרה לי כ"כ הרבה פעמים, אני משתדלת לא להיפתח לאנשים, לא

לספר עלי יותר מדי.. כדי לא להיפגע אחרי זה אני מניחה.

זה לא תמיד היה ככה. פעם הייתי בנאדם הרבה יותר פתוח, שמח,

חברותי, הייתי מתחברת לאנשים כ"כ בקלות, מספרת עלי, ונפגעתי,

לא פעם אחת.

וכל פעם מחדש אני נופלת, ומתחרטת על זה.

אני לא יודעת מה יש לי באמת..

אין לי כוח לכלום ובד"כ אני דווקא בנאדם יחסית פעיל.

לפני כמה ימים אמא שלי הייתה בבית חולים, כי אבא שלי וסבתא שלי (אמא שלה) רצו

להכניס אותה למחלקה פסיכיאטרית, לאישפוז. בסוף החליתו שבינתיים היא תיקח כדורים

ותלך לפסיכולוג פעם בשבוע.

הייתה לנו אתמול מסיבה בבית ספר כזה (ע-ל-ו-ב) למרות שיחסית למסיבה בבית ספר,

זה היה בסדר. כמובן שלא רקדתי, אוף דאמט אם המצברוח הזה.

באתי אם עקבים וסקיני גבוה ואנשים התסכלו עלי במבט של WTF (אני בד"כ לא מתלבשת

ככה). ואיזה שמתחיל איתי כבר שנה וחצי ביקש את המספר שלי, שוב. (איזה קטע  מוזר, יצא לי

לחלום עליו פעמיים, שאנחנו מתנשקים איוו).

אוף אני במצב כזה דפוק, התרחקתי מכל החברים שלי כביכול, שניהיו פוזה לגמרי. הם כאלו

פאקינג הביאו וודקה לב"ס ושתו בהפסקה). יש לי רק חברה אחת נורמלית שאני יכולה  באמת לדבר

איתה עכשיו.

ודרך אגב ניראלי ידיד שלי רוצה קטע איתי, הוא כאלו ממש רומז את זה. חבל ^^.