על המדרגה השביעית בגרם המדרגות שמוביל לכניסה הרישמית והישנה של המדעטק. תהיתי בלב עם 7 זה מיספר טוב או רע.

היה קר ושתייהן חיבקו אותי מי שתי הצדדים, נשענות על נחש פרווה ארוך ועבה שגנבתי מאחד המוצגים, היה לנו נחש דומה בבית הקודם. אני זוכר שהייתי יושב עם כמה חברים בכניסה הרישמית של הבית הקודם שלנו, זה היה בכיתה ב', אימא אהבה את הכניסה הזאת מאוד ותמיד אמרה שהיא מזכירה לה בית מהמאה הקודמת, אבא היה אומר שהקשר היחידי בין הכניסה למאה הקודמת זה אולי שהדלת נפתחת בכזאת שאולי באמת היא מהמאה הקודמת. אימא הייתה מביאה לנו פופקורן ורואה אותנו משחקים בצעצועים. אהבתי את הבית הזה. אבל עזבנו לבית יותר יפה.

לאחת היה חבר, היא חיבקה אותי חזק. קודם היא דיברה איתו בזמן שרק אני ובלונדינית ישבנו שם, היא הלך הלוך ושוב וכל כמה מישפטים ביקשה מהבלונדינית להגיד לחבר שלה משהוא. פעם זה היה שהיא לא מדברת יותר עם איזה אחד שהיה בינייהם קטע, פעם זה שהיא לא חושבת על מישהוא שהיא הייתה יוצאת, ופעם זה שהיא באמת לא מתחילה שם עם בנים. אני והבלונדינית שתינו תי, שלוש סוכר, חזק. הברזנו מההרצאה של איזה מדען שדיבר על זה שאנחנו הורסים את העולם ואני חשבתי שאנחנו סתם יותר עסוקים בלחפש את מי להאשים על השוקו שנישפך אתמול ועכשיו כל הריצפה דביקה ומלאה נמלים. לא האסנו את הבית, סתם פחות נוח ללכת בלי נעלי בית.

בהרצאה הבלונדינית החזיקה ידיים עם מישהוא, מהצד זה היה יכול להיות רומנטי, אני ידעתי שהיא פשוט לא יודעת להגיד לא. הצעתי להם לצאת איתי, בחוץ היו עוד כמה שיצאו, מפחדים לעבור מי בניין לבניין, ספק מאתר הבנייה החשוך שמפריד בניהם ספק מהמורים. שאלתי אותה עם היא רוצה תי. הוא לא רוצה לצאת. לא לחצתי, אני מיתנגד לאונס. היא באה.

בירכתי את השומר הזקן בכניסה למדעטק, השכירו לנו את כל המתחם ללילה לבן אחרון, גיבוש שיכבתי ליפני שחצי מאיתנו נושרים ומחליפים אותם בשיכבה 0.2. השומר מילמל משהוא ברוסית והמשיך לשחק במישחק רשת, 200 נקודות. פוצצתה את הטנק של היריב. מזל שזה ווירטואלי ולא צריך לספר לאף אימא שהבן שלה מת.

ישבנו בחוץ ליפני שהשניה באה. דיברנו קצת. בין מילה למילה היה רווח יפה כזה, שאתה לא באמת שם לב אלו עד שאומרים לך, כמו הפעם הזאת שבדודה שלי הראתה לי את הרווח בשניים של ילדה שאהבתי, לא יכולתי לראות אותה יותר. גם את הבלונדינית לא יכולתי לראות אחרי הלילה הזה. הרווח בלט מידי. היא לא דיברה הרבה, לוקח לה המון זמן להיפתח. אני חושב שרק בשבוע השני של הלימודים שמעתי אותה אומרת מישפט שלם, אולי במבוכה ובחיוך המיתנצל הקבוע שלה. אבל היא בכל זאת דיברה.

שתינו את התי, היא חיבקה אותי ואז השניה באה, אמרו לי לא להתחיל איתה כי חבר שלה יכול לדקור אותי. לא ממש היה לי אכפת מחבר שלה, אני במיאלה מרגיש מת בשעות הקטנות של הלילה, סתם לא רציתי אותה ממש. היא דיברה עם חבר שלה, מלא. זה רק הדגיש את הרווחים ביני לבין הבלונדינית, היא חיבקה אותי ואני עשיתי לה נעים הגב. אמרתי לה שתכבה את הטלפון כבר ושהרעיון של הטיול זה גיבוש שיבכתי. היא חייכה אלי ואמרה קושקו ועוד כמה שמות חיבה שחיברו בייניהם כמה מילים, היא ניתקה אחרי כמה דקות והיתישבה לידי. היא חיבקה חזק, זה רק הדגיש את הרווחים שלנו.

אחרי הלילה הזה לא ממש יכולתי לראות אותך, פתאום הביישנות שלך הפכה לחמודה והדיבור הפך להגיוני. אחרי זה לא. אומרים שוקולד זה שוקולד, אבל אחרי מקס ברנר בשנות הזוהר שלו, קשה לחזור לאכול שוקולד פרה באותה הנאה.

אחרי זה באו כמה פנקיסטים רוסים, הן חיבקו אותי בפחד, הבלונדה לחשה שהם נראים מגניבים והחזיקה לי את היד חזק. גבר יש לך סיגריה אחד מהם שאל, מיתנדנד בחוסר דעת חסר חנניות. לא מעשן. הוא היתיישב על המדרגה השלישית וירק, צודק גבר עישון זה לא טוב, וואלה אתה צודק. אחד הפנקיסטים דיבר עם השלישית ברוסית עצבנית, היה הזכירה לי משהיא יפה. הפנים המחוררות שלה היו מזכרת מילדה לבנה ויפה.

דיברנו קצת כל הביטלס על להקות פאנק שלא הכרתי. הוא חיבק אותי ליפני שהוא הלך. שמור על עצמך. היה לי הרגשה שלא הרבה אנשים דיברו איתו בנועם בלי לרצות מימנו משהוא, הוא חייך ואז היתנדנד עם האחרים מהרחבה.