וואוו, לא היה לי מושג עד כמה היום הזה הולך להיות משעמם וחסר פואנטה כשביטלתי יום עבודה.

כי למען האמת, כבר 5 דק' אח"כ התחרטתי. אני נורא נהנת לעבוד שם, קשה מאוד, לא שווה במיוחד מבחינה כלכלית, אבל תענוג לנשמה. זה מה שחשוב, לא כך? ולפחות נותנים לי להרגיש מקובלת ורצויה רוב הזמן, בניגוד למה שקורה עכשיו. אפילו כשאני זאת שיוזמת שיחות! (צריך להנציח שיא עולמי חדש, כאן ועכשיו!) אין תגובה, יבש, מת. יכול להיות שאני פשוט נדחפת למקום הלא נכון. אני מסתכלת על מי שאמור להיות 'חבר' שלי ובא לי להקיא.

זה האנשים שעל ידם אני מנסה להתחבב? פתטיים ושיטחיים ברמות מכבירות. אני בטוחה שאם הייתי מעלה תמונות חצי עירום שלי בפייסבוק, הצלחת הייתה מתהפכת על פיה ואתם הייתם דורשים בחברתי. אז מזל וחבל שזה לא קורה 0: