הבוס שלי התקשר אליי ואמר לי שהוא רוצה שאני אמלצר במקום עבודה נוסף אצל חברים שלו או משהו. וואוו. אולי אני כזאת מלצרית טובה ומבוקשת שהבוס שלי המליץ עליי? או שמא, בגלל שאני כזאת קציצה עסיסית? שגם זאת מחמאה לחלקינו (לא לי אישית, אבל כן...).

כן, העולם מורכב מתובנות גבריות למדי שלי אין כל דרך לפצח אותן...

עד שהוא בא לבקר אותי הוא מטריף לי את הצורה. אני רוצה ללכת איתו מכות כמו שהיינו עושים כשהיינו קטנים. ואז אמא הייתה באה להפריד בינינו ואני הייתי חוטפת ריתוק. עכשיו נראה אם מישהו יצליח לרתק אותי! מוחעחעחעחעחעחעחע!

מעבר לזה... נראה לי שחבר שלי שונא אותי. שוב. כמו תמיד. ברגע שאני שומעת את טון האדישות שלו בטלפון, את הנשימות המיואשות שלו, אני חוטפת התקף לב ומתחילה להתבכיין. גם אם לא באמת יש לי סיבה. מה יהיה איתי, תגידו לי אנשים?