פרק 13- הבטחה
"דאיצ'י אתה חושב שיום אחד נוכל לחיות בשקט?" שאל יוקי ומבטו היה מלא דאגה, "אני לא יודע, סורה אמר לי ששום דבר לא יעזור, אבל אני בטוח שנמצא פתרון, חייב להיות אחד כזה!" ענה דאיצ'י ונשמע בטח בעצמו. שניהם ישבו על הרצפה ליד הספות שבהן הושי ושירו ישנו "אולי נברח?" אמר לפתע יוקי, דאיצ'י קם מרצפה "השתגעת? איך בדיוק תברח מהמקום הזה?" יוקי השפיל את ראשו "אני יודע שזה רעיון מסוכן, אבל אם אתה הגעת לפה בעבר ואם שירו הגיעה לפה לפני כמה שעות, אז כמו שיש כניסה יש גם יציאה, חייבת להיות יציאה מהמקם הזה", "גם אם נברח, הנבואה הזאת תרדוף אותנו עד שתתגשם ואחר כך כול מה שיקרה לאחר יתגשמותה גם ירדוף אותנו, אפילו אם יש יציאה מהמקום הזה, אנחנו לא נוכל לברוח מהנבואה" אמר דאיצ'י והפנה את גבו ליוקי "אתה מתכוון ללכת אליו?" שאל יוקי וקם על רגליו "אין לי ברירה" ענה דאיצ'י והתקדם לכיוון הדלת, יוקי לא היסס, הוא תפס את דאיצ'י בכתפו "מה יהיה עם שירו? אתה מתכוון לעזוב אותה בלי לספר לה שום דבר?" דאיצ'י הוריד את ידו של יוקי מכתפו "אני משאיר אותה בידייך וגם יש דברים שעדיף שהיא לא תדע, היא צריכה לחיות את חייה כרצונה ולא לפי נבואה מטופשת", יוקי חייך "אתה סיכנת את את הבריאות שלך כדי להציל אותה מהעולם האכזר שבו היא הייתה ועכשו אתה בורח", דאיצ'י פתח את הדלת ויצא אל הלילה, יוקי ניסה לעצור אותו, אך הוא נעלם בחסות החשכה, יוקי סגר את הדלת והתיישב ליד הספה שבה ישנה הושי, הוא הניח את ראשו ליד ידה של הושי ועצם את עיניו.
"סוף כול סוף הופעת בפני, בן יקר שלי" אמר קול עמוק וגברי "אני חשבתי על ההצעה שלך ואני אסכים רק בתנאי אחד" אמר דאיצ'י, אביו של דאיצ'י ניגש אליו, הוא היה גבר גבוה בשנות הארבעים לחיו, שיערו היה שחור כפחם, ארוך ואסוף בצמה, עיניו היו קטנות ושחורות, הוא לבש בגדי פאר בצבע שחור עם עיטורי זהב טהור, הוא נראה כמו מלך "ספר לי מה התנאי", דאיצ'י בלע את רוקו, הוא הרגיש איך טיפות זיעה קרות מצטברות על מצחו "אני רוצה שתבטל את הנבואה על האור שהביא את החושך שהוא החושך שיביא את האור", האב התחיל לצחוק "אני יכול לעשות הרבה דברים, אבל לבטל נבואה זה משהו בלתי אפשרי, אבל בגלל שאני מבין מה אתה מנסה לעשות בכך שאתה מבקש ממני בקשה כזאת, אני יכול לדחות את התגשמות הנבואה לכמה מאות שנים, אבל בשביל זה אני אצטרך למחוק את הזיכרון שלכם ולשנות את שמותיכם ולהעביר את חברייך למימד אחר", עיניו הסגולות של דאיצ'י נפקחו לרווחה "אתה באמת תעשה את זה?" האב שם את ידו הימנית על ראשו של דאיצ'י "מעכשו שמך יהיה דמיאן, שמה של שירו יהיה מיוקי סוראהימה, שמם של האחים סוהארו יהיה היקארו ומלודי, אתה תישאר איתי ותבצע את כול פקודותי, הם יחיו בעולם בני האדם ויחיו את חיהם ולא ידעו מי הם היו קודם לכן, איני אחראי לאיך יתפתחו החיים שלהם או אם יקרה להם משהו, הנבואה נדחת עד אמצע שנת 2018 כשהתאריך יגיע איני אוכל לדחות אותו שוב" ברגע שהאב סיים לדבר הופיעה הילת אור חזקה סביב בנו שהתפשטה לאורך כול המימד וצבעה אותו בלבן. באותו רגע נולד עתיד חדש בשביל דמיאן, היקארו, מיוקי ומלודי.
"דמיאן! דמיאן! תתעורר כבר! אתה חייבת להתעורר!" צעקותיה של מלודי הדהדו בבקתת העץ, היא ניערה את דמיאן וצעקה כדי שיתעורר, אך לא הייתה תגובה, מלודי החליטה להשתמש ביותר כוח פיזי, לכן היא סטרה לו כמה פעמים, לאחר כמה דקות דמיאן החל לפקוח את עיניו "יופי תתעורר, אסור לך להירדם שוב" אמרה מלודי ודמעות זלגו מעיניה, דמיאן התיישב בבת אחת והתחיל לשאוף כמויות אויר עצומות לריאותיו, מלודי התנפלה על דמיאן בחיבוק "אני מצטערת, בזמן שישנת נזכרתי בדברים שמעולם לא חשבתי שהם חלק ממני", דמיאן חיבק אותה בחזרה וניסה להרגיע אותה "אני שמח שאת זוכרת, כעת אני יכול לספר לך את האמת".
מלודי הירפתה מחיבוקה וישבה מול דמיאן על ברכיה "איזו אמת עוד יש חוץ ממחיקת הזיכרון והחלפת השמות?" לפני שדמיאן הספיק לענות נשמעו דפיקות על דלת הבקתה, מלודי נצמדה אל דמיאן ושיטחה אותו למיטה, היא הושיטה את ידה לקיר ולחצה על משהו שלא היה מובן לדמיאן, המיטה נפערה לשניים, דמיאן נפל לבור על גבו ומלודי נפלה עליו, המיטה נסגרה והמקום שבו דמיאן ומלודי היו הואר באור חלוש "מה...ל..?" לפני שדמיאן הספיק להגיד משהו, מלודי סתמה את פיו בידה וסימנה לן להיות בשקט. דמיאן הרגיש איך כול גופה של מלודי רעד לכן הוא עטף אותה בזרועותיה, מלודי הניחה את ראשה על חזהו ועצמה את עיניה ואז לחשה "דמיאן תבטיח לי שלא משנה מה יקרה אתה תגן על עצמך ותשלים את משימתך", דמיאן לא הבין על מה מלודי דיברה "אני מבטיח" הוא אמר.
כינוי:
Yuki Writer
בבלוג זה
בכל הבלוגים
