| 6/2010
Broken World- פרק 15: נסיך
אריגאטו קאלי D:
אל תצפי להתחברות מהירה מידי כי ברגע הכי לא צפוי העלילה תסתבך ותעשה היפוך של 360 מעלות XD
פרק 15- נסיך
במדבר שומם
ואפל, עמד ילד קטן על גבעת חול מאובנת, פלג גופו העליון היה מכוסה כולו
בתחבושות, הוא לבש מכנס חום שהגיע עד ברכיו והיה קורע, ואת גופו עטפה גלימה
שחורה שהייתה קרועה בקצוותיה. הילד עמד דומם ולא זז, מבטו היה מופנה אל
השממה החולית והאפלה, מהצד זה נראה כאילו הוא פסל, רק קצב נשימותיו הסגיר
שהוא עדיין בחיים, הוא עמד שם כאילו חיכה למשהו או למישהו, הוא עמד שם לבדו
במשך ימים שלמים שעד מהרה הפכו לחודשים, הוא אינו שתה ואינו אכל ואינו
ישן, הוא רק עמד שם על גבעת החול המאובנת וחיכה. לאחר שנה היא הופיעה שם
כאילו נפלה מהשמיים, אישה בעלת שיער שחור אסוף בקוקו גבוה בלבוש מרופט
למדי, האישה אמרה לילד שהיא הגיעה כדי לקחת אותו מהמדבר השומם והאפל הזה,
הילד בפעם הראשונה מזה חודשים שהוא עומד שם הניד בראשו לחיוב וחייך חיוך
רחב. מאז אותו מקרה הכריזו על המדבר הזה כמימד אפס, המימד שאפילו הזמן
אינו מגיע לשם וההוכחה לכך היא הילד הקטן שעמד שם חודשים שלמים ללא שינה,
מים או אוכל.
"קאי, סאי" אמרה ריקה , שניהם הפנו אליה את תשומת ליבם
"אנחנו צריכם לפעול לפני שהנסיך יגלה אותנו, החיים שלנו תלויים בקלף
המנצח". קאי סידר את שיערו הכתום שהגיע עד כתפיו "ריקה, אנחנו חייבים לעצור
את הגלגל, אין לנו זמן לדברים אחרים" סאי התקרב אל קאי ובלגאן לו את השיער
"הגלגל לא יעצר עד שאחד מהשלושה לא ימות", ריקה הפנתה אליהם את גבה ושיערה
הזהוב התנופף "גם אם ננסה להרוג אחד מהם, הם לא ימותו. גורל העולם תלוי
בהם והגורל שלהם תלוי בגלגל הזה והגלגל תלוי בקלף המנצח שלנו". סאי וקאי
הביטו בריקה שהלכה ונעלמה "היא שוב משתמשת ביכולת שלה" סינן סאי מבין
שיניו, קאי מיהר לסתום לו את הפה בידו "תפסיק להגיד דברים מפגרים, אם תמשיך
כך לא תקבל יותר נשיקות". סאי נפל על ברכיו וחיבק את רגליו של קאי "מצטער,
זה לא יקרה שוב... אבל... אבל אל תפסיק עם הנשיקות... בבקשה" צעק סאי
כשדמעות יורדות מעיניו, קאי התכופף ונשק לסאי על המצח "לך לישון" הוא אמר,
באותו רגע עיניו של סאי נעצמו והוא נרדם, קאי הרים אותו על ידיו והניח את
סאי בספה שעמדה על יד החלון.
עיניו של דמיאן נפקחו באיטיות, הוא
הרגיש כאילו שהוא ישן שנים, הוא הביט מסביב וראה שהוא נמצא בביתה של
מיוקי, הוא הביט בספה, מיוקי שכבה שם, בשינתה היא נראתה רגועה וחסרת דאגות. דמיאן
קם מהכורסא וכרע ברך ליד מיוקי, הוא הושיט את ידו הימנית לעבר כתפה של
מיוקי ואז עצר "מה אם זה יקרה שוב?" הוא שאל את עצמו והביט במיוקי הישנה
במשך כמה רגעים ואז הניח את ידו על כתפה של מיוקי "תתעוררי" הוא אמר לה
בשקט והוריד את ידו מכתפה, הוא ראה איך מיוקי פוקחת את עיניה באיטיות
ומביטה בו "אתה דמיאן, איפה קימירו?" היא שאלה בקול חלוש שנשמע לדמיאן כחסר
חיים "היו לה כמה עניינים דחופים, לכן היא ביקשה ממני להיות איתך לכמה
זמן" ענה דמיאן וקם על רגליו, מיוקי התיישבה בספה והביטה על ידיה "אני
מבינה" היא אמרה בקול שנשמע כחסר חיים, דמיאן הביט בה שוב לכמה רגעים "את
רוצה לאכול?" הוא שאל אותה וחייך, מיוקי הסבה את מבטה אליו "כן" היא ענתה
וחייכה חיוך מאומץ. דמיאן הניח יד מנחמת על ראשה "אינך חייבת לחייך אם את
לא רוצה בכך" הוא אמר והלך למטבח, מיוקי קמה מהספה והלכה לחדר האמבטיה, היא
פתחה את ברז המים הקרים ושטפה את פניה, היא הביטה במראה הקטנה שהייתה
תלויה מעל הברז "מה זאת ההרגשה החמימה הזאת? הכול כך מוכרת" היא שאלה את
עצמה כמה פעמים והמשיכה להביט בהשתקפות שלה. לפתע נשמעה דפיקה על הדלת
"מיוקי, הכול בסדר?" נשמע קולו של דמיאן מעברה השני של הדלת. מיוקי מיהרה
לסגור את ברז המים וניגבה את פניה במגבת הירוקה שהייתה תלויה על ידית הדלת
"כן, אני כבר יוצאת" אמרה מיוקי ופתחה את דלת חדר האמבטיה, היא הביטה
בדמיאן המומה, חולצתו הלבנה של דמיאן הייתה מלוכלכת בשמן ושרופה בקצוות "מה
קרה לך?" היא שאלה, דמיאן גירד את ראשו "אממ.. בקבוק השמן החליק לי
מהידיים והתקרבתי יותר מידי לכריים" הוא ענה וצחק על עצמו. "זה לא מצחיק,
היית עלול להכוות" מחאה מיוקי "לך שב בספה, אני אביא לך חולצה נקייה"
הוסיפה מיוקי וחמקה לחדר הסמוך, דמיאן הלך לסלון והתיישב בספה, לאחר כמה
רגעים מיוקי הגיעה והביאה עמה חולצת פסים בעלת שרוול ארוך, דמיאן קם ומיוקי
הושיטה לו את החולצה, כשדמיאן התחיל לפשוט את חולצתו, הוא מיד הפסיק והבעת
כאב עטפה את פניו "מה קרה?" שאלה מיוקי "אני חושב שנכוותי קצת" הוא אמר,
מיוקי ניגשה אליו והתחילה להרים את חולצתו "מ..מה את עושה?" נלחץ דמיאן "יש
לך כוויה בבטן, צריך לטפל בזה ולא זה יזדהם" ענתה מיוקי, דמיאן הרים את
ידיו למעלה ונתן למיוקי להוריד את חולצתו "תמשיך לעמוד, אני אביא חומר
חיטוי ותחבושות" אמרה מיוקי, היא לקחה את החולצה שלו וזרקה אותו לפח, היא
נכנסה במהירות לחדר האמבטיה והביא משם תחבושת ובקבוק עם נוזף שקוף. כשהיא
התקרבה אל דמיאן, היא מעדה מהשטיח ונפלה ארצה על דמיאן, בקבוק חומר החיטוי
התנפץ על הרצפה "אני מצטערת" היא אמרה והביטה בעיניו של דמיאן, פניה של
מיוקי היו קרובים לפניו של דמיאן, הוא הביט בה בשתיקה ארוכה 'אני לא מסוגל'
הוא חשב... הוא עטף את מיוקי בזרועותיו ונישק אותה.
| |
|  כינוי:
Yuki Writer בת: 33 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
