the life AfTeR the deaTH

Break a leg ~ פצעים, חיות ושאר תוספות

בהפסקה השנייה היום בבית הספר, חיפשתי את המורה ללשון, (שהיא בנוסף גם המורה שלנו לביולוגיה ולהיסטוריה) בניסיון להתחנף אלייה.
אני חייבת! איכשהו, להשכיח מהראש שלה בכלל את המחשבה שהיא תכננה למחר מבחן.
הבעיה העיקרית היא, שזו המורה הכי לא חברותית בכל רחבי בית הספר ובכל רחבי העיר ובכל רחבי הארץ ובכל רחבי העולם ובכל הגלקסיה ובכל היקום כולו!! . היא כל כך קשוחה ומעצבנת, קפדנית וגברית שאפילו על תלמידה שהחליקה במסדרון, לא עולות לה השפתיים ללמעלה במקצת שמורה על חיוך מבצבץ.
עד שהצלחתי לתפוס אותה! כי במקרה, היא הייתה היום מורה תורנית. ישבתי לצידה וניסתי לתקשר איתה בשיחה נורמאלית.
"שלום המורה" צחקקתי צחוק מפגר, אותו צחוק שאני תוקעת בכל מקום כדי להמעיט בהתקפה שמתכוננים לצרוח עליי.
היא פזלה אליי, הייתה נראת כמו זאב שמפריעים לו לאכול.
"מה את רוצה?" קולה הרגיל ניפץ את הרגע האופטימי שבי. בעצם על מה אני מדברת? אני הכי לא אופטימית שבעולם, נתקעתי בשיחה עם המפלצת הזו... שזה מצער נורא שהקול הרגיל שלה, נשמע כאילו היא רוצה לשבור למישהו את היד.
"מה קורה?" סיננתי.
"מה את רוצה?"
זה כל כך מעצבן! אפילו שיחה אי אפשר לפתח איתה! אני רוצה להתחנף אלייה, מה היא הורסת לי את התוכניות?! . רואים שהיא מורה בבית הספר הזה ליותר מדיי שנים, היא מכירה כבר את כל התכסיסים של התלמידים.
"משעמם לי, והכיתה שלי מדברים על דברים לא מעניינים"
"מה את רוצה?"
למה היא כל הזמן אומרת את זה? נראה לי מישהו חיבל פה, והביא לי רובוט שיודע להגיד רק משפט אחד. (נ.ב הוא יכול לחרפן אתכם! )
"אני לא רוצה כלום, המורה. אז... מה חדש?"
החזקתי אצבעו מאחורי הגב, רק שלא תאמר לי את אותו הדבר, גם ככה היא עברה את הגבול של "פעם שלישית גלידה" .
"צדתי אתמול"
הופתעתי לרעה. צדתי?! נכון שהיא צוחקת עליי ומנסה להפחיד אותי...? אני צמחונית, שלא תתחיל איתי היא!
"מה מה מה באמת?" צחקקתי את אותו הצחוק הדביל. "כמה... כמה מרגש"
"מה מרגש? בסה"כ דג זהב"
"ומה הוא עשה לך? אם מותר לי לשאול..."
כדאי תמיד להוסיף את התוספת הזו אחרי כל שאלה, אחרת היא תתנפל עלייך בצעקות שאת מחטטת בחיים שלה, וזה לא משהו חיובי.
"הוא לא עשה לי כלום. היה לי משעמם בדיוק כמוך"
בלעתי את הרוק שלי מרב פחד, אני מקווה שלא שמעו אותו.
"נחמד... עוד משהו?"
"יש לכן מחר מבחן"
לעזאזל! אז היא כן זוכרת?
"אני יודעת, המורה"
"יופי שאת יודעת, אל תעשי לי בעיות כמו אתמול, אני מכירה אותך יותר מזה שאני מכירה את השמות שהענקתי לפטריות שלי ברגליים, אז תיזהרי לך!"
אוי לי! מקרה גרוע! ועוד רק כמעט התחילו שעות הצהריים לבוא. למה כל כך הרבה סבל, למה?
גם היא זוכרת את המבחן, גם עכשיו אני יודעת שיש לה פטריות ברגליים, אבל הגרוע מכל- היא עוד נותנת להם שמות! האימה!!
"אני כרגע עורכת אותו אם שמת לב..."
"הו באמת? איזה מקרה מפתיע!" מנסה כמה שיותר לפזול לעבר הדפים שיקבעו את גורלי מחר.
היא הושיטה את ידה האוחזת בדפים, והנחיתה אותן במהירות במכה קלה על היד שלי.
"אני יודעת מה את זוממת גברת, שסופך לא יהיה כמו הדג"
לא הבנתי על איזה דג מדובר, עד שנזכרתי לרגע במה שהיא סיפרה בראשונה. הו כן... הדג... הזה...
"טוב" הנחתי את ידיי על רגליי וקמתי "שברי רגל" חייכתי חיוך מזויף. כנראה שאצטרך ללכת, למורה הזאת פשוט בלתי אפשרי להשכיח דברים, יש לה מוח שזוכר יותר הרבה מה500 ג'יגה זיכרון שבמחשב שלי.
טפחתי בכתפה בימנית ונבהלתי מהצעקה שלה שחדרה לי עמוק לאוזן.
"ג'וני!!"
צחקקתי שוב כשהיא הסתכלה, וכשהסתובבתי נעלם לו לאיתו החיוך.
איזה פחד, אני חושבת שכרגע הכאבתי לה בפצע שיש לה ביד, שלפי מה שהבנתי קוראים לפצע הזה ג'וני... טוב המורה הזאת הזויה וכדאי לשמור ממנה מרחק, מהר...

לא עזבתי את העניין בשתיקה! הכל כדי שהמבחן לא יתקיים!
"המנהל אתה חייב להקשיב, האישה מטורפת! היא צדה דגים!"
"נו ו...? לא שמעת את המשפט 'יש עוד הרבה דגים בים' ?"
"הו נו באמת, המנהל! היא קוראת לפטריות שברגליים שלה בשמות!! זה מפחיד!"
"זה טבעי, אני עשיתי זאת עם החצ'קונים שלי ביסודי!"
"גם לפצעים שלה ביד יש שמות! יש אחד שקוראים לו ג'וני ואני הרבצתי לו לא בכוונה"
"לפחות יש לנו מכנה משותף. גם לחצ'קון שלי ביסודי קראו ג'וני"
"המנהל, זה יסודי... זו מורה זקנה ומתפרקת שכל היום נראת כמו גורילה ששכחה להתגלח וחלתה באלרגיה מסוכנת. לך תדע עוד כמה פצעים יש לה בגוף... אני מפחדת!"
"תחזרי לכיתה שלך" הוא אמר נואש.
הא... מה עוד נותר לי לעשות? אני חושבת שגילתי עוד משהו... המורה הזו גם שוטפת מוחות! היא שטפה את של המנהל... ומי הולך להיות הבא? מי זה יהיה?! אולי אני? ומה אז? גם אני אתחיל להתחרפן, ולצוד פיראנות בשעות הפנאי בזמן שאני מגרדת בעור, כי מייקל, הרקולס ואזמרלדה מציקות, כי הן רוצות שאצוד טונה?!
רצתי לכיתה, פתחתי את הדלת בהסתערות וצעקתי
"המורה המטורפת, גברת מקנזי! היא משוגעת 100% שומן מבטיחה לכם!"
"לא חידשת לנו כלום..." כולם המשיכו לעסוק בשיחה שלהם.
"לא-לא, אני רצינית! יש לפצעים שלה בגוף שמות והיא צדה דגים, יש לה אפילו פצע בשם ג'וני והיא גם שוטפת מוחות! היא גם לא הולכת לבטל את המבחן מחר!! תירו בי ברובה צבע, אני לא מסוגלת יותר!"
"אה... אנחנו יודעים שהמורה מטורפת אבל לא עד כדי כך... אני חושבת שאת בכל הסיפור הזה המטורפת... תגמלי כבר מסרטים מצוירים! חוץ מהקטע האחרון, ניסתי לפנות אלייה לבטל את המבחן, קיבלתי את ה"מבט" " .
כל הכיתה בהו בה במבט רועד.
"בדיוק" היא ענתה והנהנה בפחד.
"אם אתם לא מאמינים לי, לא תהא לי ברירה אלא להוכיח לכם! חכו חכו בשיעור ביולוגיה"

מקשקשת בדף, זה לא מעניין החפירות של ביולוגיה.
למה אני צריכה לדעת באילו שעות מדויקות הגמל מפהק, כמה ליטר של פיפי יש לפילים, איך הג'ירפות מחטטות באף, האם טווסים מפליצים וכמה זמן דג יכול להישאר בלי מים..?
טוב... האמת רק את התשובה של הדג אני יודעת. והתשובה היא- שום זמן!! כי גברת מקנזי רוצחת אותם בדם קר. אני מקווה לפחות שיש לה מספיק לב לעשות עלייהם הלוויה.
כולי שקועה במחשבותיי, עד שלפתע באה יד בגודל טרקטור, וחוטפת לי את הדף שחצי שיעור רק עמלתי והשקעתי בו.
היא קימטה אותו אפילו בלא להבחין איך נראה לפי תיאורי ג'וני. (מה אתם רוצים? נתקלתי בטראומה קשה!) וישר הסתכלה לי בפרצוף ב"מבט".
"כדאי לך להיזהר גברת!"
הו, רק לא הדג! רק לא הדג!
"או שאתבע אותך באשמה על כך שהכאבת לג'וני!"
כל הכיתה ישר פזלו עליי, הנעתי את שפתיי בתנועות פה חסרות דיבור למילים 'אמרתי לכם' .
נדמה לי שלפני שהיא התרחקה מהשולחן שלי בהליכה הפינגווינית שלה, נתקלתי בחצ'קון שהולך ומאיים לגדול לה ממש על האף. כך שאי אפשר להתעלם ממנו, כך שהיא לבטח תבחין בו ותיתן לו שם... אוי לי!

כל היום בבית ניסתי ללמוד את החומר למבחן, ושום דבר פשוט לא הסתדר לי.
אמא מאיימת עליי בכל פעם שאני חייבת לקבל ציונים טובים בשיעורים של גברת מקנזי, מה אני יעשה שאני פשוט לא מסוגלת?
נסו אתם לשבת במקומי, וללמוד במשך 4 ימים רצופים מהגברת שכל הגוף שלה כבר צועק 'צריכה חופשת פנסיה בדחיפות!'
לשבת במקומי וללמוד במשך 4 ימים רצופים מהגברת שכל כך ההפך מלהיות נחמדה... נראה לי אפילו מתנות בקריסמס היא לא מקבלת. (וזה כולל את סנטה-קלאוס, שראה אותה וברח.)

לא יכולה יותר! ניסתי, באמת שניסתי ללמוד את החומר הזה, הוא פשוט לא מובן! שום דבר ממנו! או שפשוט הכתב שלי מזעזע, תחליטו אתם.
כבר עברו 5 שעות מאז שחזרתי מבית הספר, וחצי מהזמן שלי אני מבזבזת על קריאה, חוסר הבנה וחשיבה בגדול איך להעתיק ולצאת בשלום במבחן 100% של גברת מקנזי. אבל אני אהיה כנה איתכם- הינה סדר הזמנים:
קריאה- חצי שעה. חוסר הבנה- 5 שעות. להעתיק במבחן של גברת מקנזי (תוכנית) – 3 שעות. מחשב- שעתיים.
טוב, אולי את המחשב לא כללתי ברשימה, טוב כי זה היה ב"שושו", וזה גם ככה כי אני צריכה לעדכן את כולם בחיי הטראומה שלי היום... בכל זאת, פגשתי את ג'וני.

אוכלת מקרוני עם גבינה וצופה בתוכנית שלי.
מצידי שאקבל ציון גרוע, זה כבר לא מעניין אותי...
אני אאשים את גברת מקנזי בכל, כי זה יהיה בוגדני מצידי להאשים את הכתב המזעזע שלי.
עד לא מזמן (חצי דקה) הגעתי לשלום ולהסכמה שהוא אכן יפה לעומת הפרצוף והמבנה גוף של המורה. (נכון שאני היצור הכי מחכים?)
אחרי התוכנית שלי, אני אחליט לנמנם קצת, בלשון המועטה כמובן...
גם זה יהיה התירוץ שלי לאימא, כי בהחלט מ... רגע... רגע... רגע... עכשיו! החלטתי שיותר קל לי ללמוד בלילות כי אני ינשוף. וגם אתחמק מהכיור המפוצץ בכלים בזה שאלך לישון גם אם ארצה בכך וגם אם לא!

בוקר. מתארגנת לביה"ס ונוגסת בכריך מחבשעה"ז (שזה ראשי תיבות שאני המצאתי! שאומר- מרגרינה, חסה, ביצה שחבל על הזמן) שלי בזמן שאני גורבת גרביים ומצטערת על כך שגברת מקנזי מלמדת על השיעור הראשון, ומצטערת גם על כל הדגים המסכנים שאיבדו את חייהם אתמול אחר הצהריים, בשל שעמום גברת מקנזי שלא מוצאת לעצמה עיסוק אחר להתעסק בו... אפילו לא לפתוח את הדף שקימטה ברשעות ולראות איזה "חמוד" יצא ג'וני.
עוד 10 דקות צלצול ולכן אני חייבת למהר לבית הספר.
אולי אני בכל זאת אצליח ללמוד איזה משהו קטן במבחן הזה?
טוב, על מי אני עובדת, כשאני אגיע לכיתה אני אשב על השולחן ואספר לכולם על החוויות שלי אתמול בצהריים.
טוב אני בעצם חושבת שלא היה כזה מרגש...חצי מהיום הזה בזבזתי על השוואות ביני לבין גברת מקנזי. (ידעתי שלפנות אלייה יהיה צעד לא נבון בחיים שלי.)
אני חייבת להודות, אולי אין בן-אדם בעולם שמושלם, אבל בהשוואה אליי ולמקנזי? אנשים כבר מבינים אילו מושלמים נחתו עלייהם!