אפשר לומר שאני כבר, לא חובב מסיבות, לא מתחיל אם אף בחורה (ככה זה שנאמנות מוחלטת מובילה את הדרך) אבל אני עושה מה שעושה לי טוב.
לשתות בירה טובה עם אחי בפאב שברקע fear of the dark, להאבק, לדבר עם אנשים אנטיליגנטים, פארקור, לחיות את החיים.
אה, וקרבות מים זה טוב, זה יכול להיות יותר טוב, כרגע זה רק טוב.
היום אני רוצה לדבר על אהבה.
נתחיל מאהבה שלי לאחי, אדם שנכנס לחיי לפני כשנה בטיול לפני המכינה, אדם שאני מעריך עד אין קץ.
איש הברזל, איש הטיל, אדון הפסיכומטרי הגדול.
וזה מספק לדעת מסבתא שלו שהשם שלי עולה ממנו בשיחות על המכינה.
מורן ורדי אומר על חברות שזו אגדרה אישית, אתה לא שואל מה החבר רוצה, אתה פשוט נותן.
וזה נותן תחושה נהדרת שחברים פועלים על פי ההגדרה הזו.
הדר.
חברתי כבר יותר מ8 חודשים.
אני אוהב אותה, עם עליות וירידות.
השאלה האם הקשר הזה נכון, האם אני רוצה להמשיך אותו זו שאלה שעולה יותר מדי.
"עם יש ספק, אין ספק".
אני לא בטוח בכלל, משהו בי משתנה כל הזמן, נשבר לכל מיני כיוונים, בכל פעם הרגש שלי כלפיה משתנה קצת.
אבל כן צריך לנהל שיחה, יש פרט אחד שאני בטוח בו, זה שהיא אוהבת אותי יותר ממה שאני אוהב אותה.
זה חוסר איזון שאני מכיר מפיניקס.
כן, היא עדיין זיכרון ישן ועם זאת היא עדיין "אובססיה ישנה, צלקת שהגלידה וכעת נחה לה במקומה ועם זאת קיימת ללא צל של ספק"
אני רואה דימיון בין מערכות היחסים, דימיון אפוך, הפעם אני בצד השני שלי הפחות אוהב.
חלמתי חלום, המסקנה שלי ממנו שהייתי רוצה שבהדר היה יותר מפיניסק ואני גם יודע שזו בקשה לא טובה, שאני לא באמת רוצה בזה.
מה אני באמת רוצה? שאלה טובה.
כרגע נמשיך לחגוג, וניתן לזמן לעשות את שלו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
old Mek31