ב3:57 לפנות בוקר של יום שלישי, ה- 11.11.08.. ב6:00 כבר הייתי בבית..
צריך לחלק את המסע הזה לשני חלקים ברורים [חייבת שתיהיה הפרדה כדי לא להתבלבל עם הרגשות שלכם בזמן המסע, בין הבכי לצחוק.]:
חלק 1- השואה וכל מה שנכלל בתוך זה [הגטאות, המחנות, המראות, הערים ש"נוקו" מיהודים, וכל הזוועות שהיו שם]- זה מסע שלפי דעתי, כל יהודי חייב לעבור, ללכת ולראות מה העם שלך עבר, איך הוא סבל ואיך יש לנו עכשיו מדינה, לבוא לשם, לעמוד באושוויץ-בירקנאו ולשיר את "התקווה" זה אחד מהדברים הכי מרגשים שהיו לי. במשך כל המסע הזה, בטקס העירוני שהיה לנו, הטקס במאיידנק, באושוויץ ובטרבלינקה- הרגשתי גאווה כלכך גדולה להיות חלק מהעם הזה.. לעמוד שם ולהראות שלמרות הכל- אנחנו כאן, עומדים איתנים ונלחמים!! מסע נורא אמוציונלי ונורא אישי..
חלק 2- הטיסה, האוטובוסים, המלון, ובכלל- החבר'ה!! זה כלכך גיבש והיה כלכך כיף!! והיינו שם אחד\אחת בשביל השני\ה. היה ממש כיף=].
עוד חלק שהצטרף- הקב"טים.............. וואו! פשוט וואו! חחח.
יש לי עוד מה להוסיף, אבל העייפות גוברת... לילה טוב=].
-שלי-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
