Goodbye Blue Sky

ב3:57 לפנות בוקר של יום שלישי, ה- 11.11.08.. ב6:00 כבר הייתי בבית..

צריך לחלק את המסע הזה לשני חלקים ברורים [חייבת שתיהיה הפרדה כדי לא להתבלבל עם הרגשות שלכם בזמן המסע, בין הבכי לצחוק.]:

חלק 1- השואה וכל מה שנכלל בתוך זה [הגטאות, המחנות, המראות, הערים ש"נוקו" מיהודים, וכל הזוועות שהיו שם]- זה מסע שלפי דעתי, כל יהודי חייב לעבור, ללכת ולראות מה העם שלך עבר, איך הוא סבל ואיך יש לנו עכשיו מדינה, לבוא לשם, לעמוד באושוויץ-בירקנאו ולשיר את "התקווה" זה אחד מהדברים הכי מרגשים שהיו לי. במשך כל המסע הזה, בטקס העירוני שהיה לנו, הטקס במאיידנק, באושוויץ ובטרבלינקה- הרגשתי גאווה כלכך גדולה להיות חלק מהעם הזה.. לעמוד שם ולהראות שלמרות הכל- אנחנו כאן, עומדים איתנים ונלחמים!! מסע נורא אמוציונלי ונורא אישי..

חלק 2- הטיסה, האוטובוסים, המלון, ובכלל- החבר'ה!! זה כלכך גיבש והיה כלכך כיף!! והיינו שם אחד\אחת בשביל השני\ה. היה ממש כיף=].

עוד חלק שהצטרף- הקב"טים.............. וואו! פשוט וואו! חחח.

יש לי עוד מה להוסיף, אבל העייפות גוברת... לילה טוב=].

-שלי-

אין לי כוח לארוז.. אני גם חולה ולקחתי תרופה שמרדימה אותי ממש. אבל היום התיק חייב להיות ארוז לגמרי..

מחר רוני חוזר, ויום שני ב1:30 בלילה אנחנו ניפגשים כל השכבה בספורטק ומשם ב2:30 יוצאים לנתב"ג..

-שלי-

[עריכה 00:45]

To Do :

לסיים לארוז את המזוודה לגמרי.

להכניס שירים לאמפי

לקנות מנות חמות

לקנות מסטיקים [והרבה!]

להחליט איזה ספר להביא

לרוקן את המצלמה ולהטעין אותה.

לצלם את הדרכון

להכין תיק קטן שאיתו אני אעלה למטוס [תיק עם דרכון, כרטיס טיסה, כסף, אמפי, ספר...]

... עוד משו?

                                                   משום מה יש לי הרגשה שאני אשכח משהו...

-שלי-