לכאורה אין קשר בכלל בין המילים האלו, נכון?

אבל אלו המילים היחידות שיכולתי להשתמש בהן כדי לתאר את החודשים האחרונים.

אחרי תקופה קשה וארוכה של מחלה, קמתי בבוקר והבנתי שלא טוב לי.

לא טוב לי בגוף שלי, לא טוב לי בעבודה שלי, לא טוב לי עם החברות שלי.

אני בחורה צעירה בעולם חסר גבולות, שלא טוב לה.

אז החלטתי לשנות. החלטתי שיהיה לי טוב. והטוב הזה יתחיל מאהבה עצמית ועבודה עצמית.

אז התחלתי להתאמן. כל יום, ב5 בבוקר. ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בזמן האחרון.

החלטתי לחתוך קשרים עם אנשים שלא עשו אותי מאושרת. התרחקתי. כי לא היה לי טוב.

התחלתי לחפש מה אני אוהבת בעבודה שלי ואיך אני יכולה להשתפר, לקדם וליזום.

ואז קמתי בבוקר והבנתי שאני אוהבת. אני אוהבת את עצמי. אני אוהבת את הגוף שלי, ואת החיים שלי, ואת החברים שלי, וכמעט בדרך לאהוב את העבודה שלי...

אקס שלי שלח לי הודעה, אחרי שנה וחצי שלא דיברנו. רצה להתנצל, ולהסביר את עצמו. לא היה מוכן להרפות והתעקש שנפגש.

כתבתי לו "אני מקווה שתמשיך הלאה כמו שאני המשכתי".

כי בעיניי, לאהוב את עצמך באמת זה לדעת להתרחק מאנשים שפגעו בך. מדברים שעושים לך רע.

לפעמים אין צורך לקבל הסברים. לפעמים סגירת מעגל מגיעה מבפנים. 

והריקנות.. לאט לאט מתמלאת. ביעדים. בצמיחה. באהבה עצמית. בהתרגשות.

העתיד יבוא ואני מאמינה בו.. שיהיה מלא בטוב.