אני לא מאמינה שאני הולכת להגיד את זה אבל זה אחד הפעמים היחידות שאני יכולה להסתכל על החיים שלי מהצד ולהגיד שטוב?
שאני לא מוצאת משהו רע בזה..אבל לא יודעת למה.. מהמבט שלי זה לא נראה ככה..
עם הייתי מישהי אחרת מסתכל אלי הייתי חושבת שהכל טוב..
אבל אני קצת עצובה.. לא יודעת למה.. או שכן?
בזמן האחרון אני חושבת הרבה על העתיד..
ושהתחלתי לחשוב על זה.. זה התחיל להפחיד אותי..חששות שיש לי לגבי העתיד..
דילמות.. פחד שעם אני יעשה משהו אני אתחרט על זה..אבל עוד יותר פחד שעם אני לא אעשה משהו הצ'אנס שלי יחלוף..אבל האם זה בכלל שווה לקחת את הסיכון? במיוחד שהסיכויים נגדך? האם שווה ללכת אחרי הלב? <רק שתדעו פה אני לא מדברת על זוגיות>
ללכת אחרי מה שאני רוצה? משהו שהסיכויים מועטים מאוד? או ללכת אחרי האפשרות השניה..אחרי הדרך שכמעט אין סיכוי להפסיד בו.. הדבר היחידי שאני אפסיד זה את הסיכון ללכת אחרי מה שאני באמת רוצה..
אבל מה הסיכויים שהחלומות שלי יתגשמו?
בכלל המשפחה שלי לא תאהב את הרעיון הזה..מה עם בכלל אפחד לא יאהב את הרעיון?! מה עם סתם אני אכח את הסיכון וזה יהיה לשווא?! מה אני אעשה אז?! נידפקתי משני הצדדים..
ובכלל אין לי את הכסף בשביל מה שצריכים..
אין דרך להגיע למקומות שצריך להגיע אליהם..
ומי אומר שבכלל עם אני אמצא את הכסף ודרך להגיע שבכלל יקבלו אותי..מה הסיכויים?!
עם אני אלך אחרי זה ובסוף לא יקבלו.. סתם כבר האפשרות השניה תיהיה סגורה.. אפילו זה לא יהיה לי..
וכולם אומרים שאנחנו צריכים כבר להתחיל לחשוב על העתיד.. אין עוד הרבה זמן..
אבל מה אני בכלל רוצה לעשות עם העתיד שלי!? זה מלחיץ!!
מה עם אני אחכה עם ההחלטות האלה ואז אני אפספס את ההזדמנויות שלי?!
אני לא ממש מדברת בפוסט הזה בספציפיות .. זה יותר בכללי.. אבל.. אני כבר לא יודעת.. מה עם אני אלך אחרי משהו ובסוף אני אשנה את דעתי וזה כבר יהיה מאוחר מידי?!
אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה!!
אני לא החלטית!!
בכלל אני מרגישה שעוד כמה שנים אני אהיה לבד..או יותר גרוע..
אבא שלי מאוד חולה.. והרופאים בכלל לא יודעים מה יש לו..
יש לו לחץ דם מעל 200!! בלי הגזמות!!
הדופק שלו לא בסדר גם..
הוא לוקח מיליון תרופות שונות ושום דבר לא עוזר..
אני פשוט פוחדת.. כי עם זה ימשיך במצב הזה.. מי יודע עם הוא עדיין יהיה פה עוד כמה שנים?!
אני לא רוצה לחשוב על חיים בילעדיו..
עם משהו יקרה לו.. ואני ואח שלי נשאר עם אמא שלי.. אני יודעת בידיוק מה יקרה..ואני ממש פוחדת מזה..
אמא שלי ישר תיכח את ההזדמנות לעבור לגור בארה"ב...
אפילו שאני לא ארצה..
אני אוהבת את ישראל.. זה הארץ היחידה בישבילי!
ולא סתם אנחנו בטח נילך לגור עם אמא של אמא שלי.. <היא ממש לא סבתא שלי והיא לעולם לא תיהיה הכלבה הזאתי!!> שכל דקה.. מנסה לשכנע את אמא שלי לעזוב אותנו ולעבור לגור איתה.. היא ממש ממש כלבה.. איך היא מעיזה.. פעם אחת אמא שלי דיברה איתה בטלפון ואני החלטתי להרים את הטלפון.. כי הרגשתי שמשהו לא במקום..והכלבה הזאת מאכילה אותה שקרים ואומרת במילים האלה "תעזבי את המשפחה שלך ותעברי לגור איתי" ישר אחרי ששמעתי את זה פעם הבאה שהיא התקשרה והיא רצתה לדבר איתי אמרתי לה שאני ממש לא רוצה לדבר איתה יותר לעולם ומנתקת איתה כל קשר ושהיא לא סבתא שלי והיא לעולם לא תיהיה.. איך שהיא עוד מעיזה להתנהג כמו שהכל בסדר!
רואים כמה אני הלכתי לעתיד?! אבל מה שממש מפחיד.. שהעתיד הזה נראה לי מאוד קרוב..
עם זה יקרה.. אני ממש לא יודעת מה אני אעשה.. עם משהו יקרה לאבא שלי..אני לא אוכל לחיות עם עצמי..
אתם מבינים למה אני כל כך פוחדת מהעתיד?!
אני לא מה יהיה עוד כמה שנים!!
אני צריכה לחשוב על הדברים האלה שלא יבואו אלי בהפתעה..
בכלל עם כל המחלות האלה שיש במשפחה שלי..
העתיד פשוט נורא מלחיץ!!
וזה מתקרב מהר מידי..
ימים כבר מרגישים כמו שעות.. שבועות כמו ימים.. חודשים כמו שבועות.. הזמן עובר מהר מידי!!
עוד מעט בכלל כל הילדות תעבור..ומי יודע מה אחרי זה!?
מה אני יעשה עם החיים שלי?!
ללכת אחרי הנתיב ההשכלה..
או אחרי חלומות שהסיכויים להצלחה קטנים..>-<
יש כאלה שאומרים לא לחשוב על המחר לחיות את היום.. אבל עם אני לא אחשוב על המחר.. שההיום יגיע הוא יכול להיות הרבה יותר גרוע!!
למה הזמן לא יכול פשוט לעמוד במקום! לקפוא! או להאיט.. שיהיה יותר זמן לחשוב על הכל!!זה פשוט בא מהר מידי!!
הלימודים, הציונים, הסטיגמות המטומטמות, האלימות, התפתחות פיזית, התפתחות מילולית!, ההתפתחות המנטלית, העתיד פשוט רץ אלינו ובא מהר מידי!! ולא יודעים עם זה אור בקצה המנהרה או הרכבת שבאה לדרוס אותך!!
ועם אני לא אחשוב מזה לפני שזה יגיע זה יהיה מאוחר מידי!! אני אצטרך ללכת אחרי מה שבוחרים בישבילי!
הלחץ הזה פשוט יותר מידי!
עוד שנתיים תיכון.. מגמות.. באיזה מגמה לבחור?! אחרי מה שההורים שלי רוצים? למה שהחברים הולכים? למה שאני באמת רוצה אבל רוב הסיכויים שזה יהיה ביזבוז ולא יוביל לשום מקום? אחרי אפשרויות שניות שפחות מספקות?! מה אני אומרה לעשות!?
בכלל עכשיו.. בגיל הזה הרבה דלתות נפתחות.. יותר מידי!! אחרי מה ללכת ?! כבר עכשיו צריכים לחשוב והלחליט.. כי יש דברים שעם לא מתחילים בהם מוקדם פיספסת את הסיכוי שלך..
זה יותר מידי לחץ!!
למה העתיד צריך להיות באופק כזה מאיים!?
למה אי אפשר להחליט בישבילי?! ההחלטות האלה קשות מידי.. עם אני אעשה החלטה לא טובה אני אצטרך לשאת בתוצאות..
אני ממש מבולבלת.. לא יודעת מה לעשות.. מכל הבחינות.. T-T =\
I cannot find a way to describe it
It's there inside all I do is hide
I wish that it would just go away
What would you do, you do, if you knew
What would you do
All the pain I thought I knew
All my thoughts lead back to you
Back to what was never said
Back and forth inside my head
I can't handle this confusion
I'm unable come and take me away
I feel like I am all alone
All by myself I need to get around it
My words are cold, I don't want them to hurt you
If I show you, I don't think you'd understand
Cause no one understands
All the pain I thought I knew
All these thoughts lead back to you
Back to what was never said
Back and forth inside my head
I can't handle this confusion
I'm unable come and take me away
I'm going nowhere, On and on and...
I'm getting nowhere, On and on and...
Take me away I'm going nowhere, On and on and...
Up and on and, Up and on
All the pain I thought I knew
All these thoughts lead back to you
Back to what was never said
Back and forth inside my head
I can't handle this confusion
I'm unable come and take me away
Take me away
Take me away
Take me away
בבלוג זה
בכל הבלוגים
