סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
 לרדת מהמדים אל עמק הירדן
שעת לילה מאוחרת, לפני שביזות יום א', ואני במקום ללכת לישון בדרך ההגיון בחרתי להתיישב לכתוב כאן עוד כמה מילים אחרונות לפני שאחזור לבסיס.
לא, ממש לא קל לבחור על מה אתה רוצה לכתוב כשאין לך זמן לזה, ובטח לא כשהראש מסתחרר אחרי שבוע בלי שינה בצבא, וכאשר את הסופ"ש הקצר שלך אתה בוחר לעשות בטיול לילה לעבר זריחה מעל הכנרת. אך עם כל הכבוד, הכתיבה עדיין גוררת ממך פירורי עירנות אחרונים, לא נותנת לך לחזור לעולם המוזר הזה של הזית ופלדת הטנקים מבלי שתשאיר כמה מילים בפינה הזאת. הפינה האינטימית מצד אחד והחשופה לגמרי מצד אחר, שלמרות כל התהיות הרבות למה אני כותב כאן, מהווה עבורי מקום מפלט של שקט.
לא קל בצבא - לא קל שלפתע בכמעט-חודשיים-פז"מ שעברת, הגוף שלך פיתח חולשה מוזרה לקור מרוב שעות ארוכות של עמידה במסדרים בחוץ בלי אפשרות של לנוע בגרוש. לא קל שאת התרמיל החליף אפוד מסורבל, ביד אתה מחזיק רובה ולא מפה, ובמקום כובע שראה שלל זריחות וטיולים אתה חובש קסדה כבדה או לחילופין כובע ב' עם כיתוב של צה"ל ולא "החברה להגנת הטבע".
הייתה לי השבוע שיחת מ"פ (מפקד פלוגה), שלמעשה מהווה סוג של סגירת קליטה שלי מאז הגיוס. הוא בחור אללכיפאק, ממש צנוע ועם המון ניסיון ואוזן קשבת לפלוגה. בנוסף לזה, גם מה שמייחד את ימי חמישי עבורנו, זאת השיחה הפלוגתית איתו והנושאים שהוא בוחר לקחת לדיון (כמו טוהר הנשק, מה היא פקודה חוקית, דילמות בקרב ועוד). לכן, כשהודיעו שהגיע תורי לשיחה איתו, בהחלט היה בזה משהו מרגש שהיה שווה את הציחוח הנעליים הסתמי שנכפה עלינו מדי יום לקראת דבר מה חשוב.
מעולם לא הייתי במשרד שלו קודם, והוא לא ממש היה כמו שחשבתי שיהיה. לא היה בו כל מיני תעודות על גבי תעודות שהוצמדו לקיר, לא רשתות הסוואה או תרמילים ריקים שעיטרו את הקירות - סתם עוד משרד רגיל ששידר עבודה ולא מוזיאון גבורה. כך בעודי בוחן את החדר כמעט ושכחתי להצדיע לו, ומעט נבוך נכנסתי פנימה והתיישבתי מולו.
בעוד הוא עובר תחילה על רישום הפרטים היבשים שלי לפני השיחה, לפתע התעכב על התאריך לידה ומיד שאל - "עשית שנת שירות?". השבתי בחיוב, ולאחר מכן ביקש שאספר על עצמי ועל הפעילות כשינשין (ש"ש). ניסיתי לחשוב על מה אספר, אבל לא ידעתי מה להגיד לו. מה אומרים למ"פ? את הקורות חיים שלך כמו טופס עבודה? מה אתה אוהב לאכול? זה הרי לא שיחה עם חבר לצוות, ואפילו ששבר דיסטנס כל העסק של לספר על עצמי מולו היה די תמוה. לבסוף, מאיפשהוא הרי צריך להתחיל, אז פתחתי בכך שאת פעילותי עשיתי בעיקר בהדרכה וכעת תכלית חיי זה לטייל, ובעיקר טיולים בעקבות זריחות בזמן הקצר שמתאפשר לי.
המשכנו לדבר על איך בצבא, מה הרושם שלי ואיך הולך - ושלמרות שכואב, לא כיף וקשה כמו לכל חייל שמתגייס לקרבי, באיזהשהוא מקום אני עדיין לא מרגיש לגמרי החייל. בינתיים? זה מרגיש כמו פרק המשך לשנת שירות.
בדרך התלולה היורדת מרמות הגליל התחתון אל עמק הירדן.
(לא כיף בצבא, אבל לפחות החבר'ה אללכיפאק - וכשיהיה שלום, אקח אותם לטייל בהרי הלבנון. באמת. )
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
