סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2009
 כומתה שחורה באדי סולר וניחוח זיעה
במדים ספוגי סולר, שמן מנועים וזיעה עמדנו ברחבת המסדרים של הבסיס, בשעת לילה מאוחרת על סף הנפצה. בעיניים עוד קפץ האור הזוהר של הסטייקליטים בשיכרון העייפות, הגרון צרב מצרחות השירה בקרב המורל מול שתי החטיבות האחרות, והכתפיים השתחררו ברכות חורקת מסחיבת האפוד והאלונקה. כנגד כל זה, עמדנו בשקט של התרגשות מול שולחן עמוס לעייפה בכומתות שחורות, שהיו עבורנו סימן לשלב מכריעה בהתבגרות הצבאית הקצרה שלנו (שרק מלפני ימים בודדים תפחה לפז"מ של שלושה חודשים, שנראים לנו כמעל חצי שנה).
לצבא יש קטע בטקסים שיהיו מאוד פורמלים וממלכתיים, אך עם זאת גם לנסות להופכם למעוררי דמעות רגשניים. לכן, בניגוד להגיון בלהשמיעה את אחד מהימנוני השיריון המובהקים (ע"ע 'עקבי הדרך') או אפילו את אחד מהשירי הסתם-כיף-לשיר בצורת "הוא פשוט שיריונר", הם תקעו לנו את "הלוואי" המעיק של בועז שרעבי, שד"א גם ציקציק בסלסוליו בטקס ההשבעה שלנו. אבל כל זאת, לא הפריעה לנו למרוח חיוך מאוזן לאוזן כאשר המפקד שם לנו בגאווה אבאית כומתה שחורה וצמרירית כמו הפרווניות בהר מירון.
את היום שהיה ירית הפתיחה לרגילה, עשינו באבט"שים בלטרון. שבע שעות שבהן אתה עומד בעמדה מונפצת עם מכשיר קשר (המ.ק. המיתולוגי שאפילו בר כוכבא נלחם איתו מול הרומאים) וסוחב חסמי ברזל אל הלא נודע. כל זה היה יכול להיות מבחן קשיחות גברי ביותר, אבל כאשר יש כל כך הרבה טקסי חיזור של פרפרים מסביב (ובעיקר בניצוחה המרשים של נימפית הספרד) ואתה מבריח צ'וקולוקים ופירות יבשים באפוד בשביל להעביר את השמירה בטעם טוב תוך כדי צחוקים עם המפקד וחבר למחלקה, באמת שזה רחוק מלהיות סבל אמיתי.
לפני שחזרתי הביתה, באתי להפרד מהמפקד של הצוות שלי שליווה אותנו מאז שהתגייסנו. לא משנה כמה הוא תיזז אותנו, כמה שפך אותנו במצב שתיים ואפילו השעה ביציאה לכל המחלקה שהוא נתן וגרם למירמור לא קטן על הענשה הקולקטיבית, אין אחד במחלקה שלא אהב אותו. לכן לא יכולתי לעזוב הביתה לפני שבאתי להפרד מימנו ולירות באוויר - "אם אתה גבר, תבוא לטייל איתי ברגילה" 
מוזר לקום בבוקר, בלי להעיר עוד חמישה אנשים שיעלו מירמור משותף בכך שלמה לעזאזל צריך להעיר את השמשו, לבמקום זאת לשמוע מהטלביזיה דיון בתוכנית בוקר ויכוח מטופש על התאמת צרכי הילד במערכת החינוך. יאללה, תעזבו החכמולוג בשקט ותשלחו אותו לטייל במקום להתפלסף על שטויות בנוגע לרטלין כפיתרון קסם.
(כשמדובר על החיים שלך בצבא, היתרון הגדול שאף אחד לא מתפלסף על קשיי למידה באיך לפרק מאג תקול, לסדר זחל של טנק או לאתר תקלות בקשר כאשר המנוע שואג לך באוזן ואתה לא שומע דבר ממה שהמפקד צועק בקשר).
כזה עוד אין לנו בנגב, אבל כך נראה מקור החסידה (גדול) מלפני כשבועיים בגלבוע, בפריחה לא קטנה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
